את לא יכולה לכתוב כשאת שיכורה
המילים לא זורמות כמו יין
ענבים מעורבים, אדום לבן
פושטים עורם לתוך כוס מחשבותיי המודחקות.
אני מסוגלת לכתוב רק כשעצוב
כשעצוב ממש
כשהיאוש נאחז בענפי תקוותי ומתנדנד
ילד קטן
נחפז.

כוס יין בתולה
עומדת מול מבטי המעורפל
צווארה ארוך ומתגאה בעברה הדל.
קשת צבעים נזרקת בפשטות על מקלדת מלוכלכת, משומשת, משופשפת.
כתום צהוב אדום זורח תופס את מבטי המלוכסן.

ראשי מטושטש,
אלף בית וגימל מתחברות בקלות למילים מילים.
תותחי זיכרונותיי האפורים זורקים פצצות על ראשי הקודח,
בפינות ליבי המעוגל יושבות נערות מסודרות כמו חיילים היוצאים
לקרב סגול.

מה את מנסה לומר?
אל מי את מנסה לדבר?

כרם נותנת פריה
אשכול ענבים מנותץ
מיץ צהוב בוהק נשפך
חבית גאה מיישנת ברחמה יין שיכורים.

וכוס יין בתולה שופכת אל קיבתי הספוגה קלונקס יין מלכים צהוב
בוהק.
ראשי הולך ומסתחרר
קרוסלת חלומות אבודים מתופעלת על ידי עובד זוטר וממורמר,
צוחק צועק ומנתק אותה אל תוך ראשי
ונעלם.