השעון מראה שהשעה אחת בצהריים, ואתמול השעה הייתה
אחת בלילה, אני כבר לא יודעת למה להאמין
אז התמכרתי למסטיקים בטעם דובדבן, ואנחנו מזדיינים לפי
קוביית קאמה סוטרה מוזרה שקניתי לך בפולין
ובחדר יש יותר מדי:
נייר טואלט ובהמות עשויות עיסת נייר,
ויותר מדי עשן ופחות מדי חלונות שאפשר לפתוח
ומאיפה שנפתח החלון
נסגרת הדלת על האצבעות שלי,
ואני שורפת את כל הראיות שיפנו את האצבעות שלכם לעברי
כי את כל הקהות שאני מוצאת יום-יום בחפיסת הסיגריות, אני לא
מצליחה לעקור מתוכי
ואני לא מצליחה לתאר לך איך זה מרגיש כשמספרים
את אותה בדיחה פעמיים,
והקהל רק שותק |
