אני שומעת בכל מקום את השם שלי,
"ריילי", הם קוראים בקול חנוק ואני מצמידה את השפה העליונה
לשפה התחתונה ומחזיקה את הבטן שמא התינוקות יפלו לרצפה
המלחמה רק מתחילה ואני רושמת לי הערות ביניים על הירכיים
ותוהה
למחרת מה באמת קרה, וכלי הנשק שלי כבר חלודים
והייתי צריכה להתחמש לפני שחייכתי אלייך והצגתי את עצמי כ
"ריילי" -
הם לא מפסיקים לקרוא לי.
המילים נהפכות למה שהן היו אמורות לההפך ממזמן, משתגעות בקצב
לאט-מדי, אף פעם לא בקצב הרצוי
מרכיבות ממני משפטים חסרי פועל, כאילו הכאב משמעותי לחיי
והרדיפה הייתה לא יותר מאשר בזבוז זמן,
אני הופכת לפאסיבית ומודה לאלוהים שלפחות אוננות
זו פעולה קלת ביצוע |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.