הכל התחיל כאשר שעועית מבושלת שחתה בנחת בשלולית מים מהבילה
שכבר ספחה נוזליה ומיציה, טעמיה וניחוחותיה, וכעת נדחפת
בעדינות ממשב רוח קל, חוצה כתמי שמן הצפים תחתיה, ומדי פעם
נוגעת נרתעת נושקת ברפרוף בשעועית אחרת, מבקשת סליחה מתחננת
למחילה, והשעועית האחרת מרגיעה אותה ברכות, לא קרה דבר, אין זו
אשמתך אלא אשמת המשב הקריר הזה ההולם בכולנו וכולו זועק
פווווווווו, מערבל מתסיס מנגש מסכסך,ולא נוכל להתנגד לעמוד מול
הרוח הזו להיאחז בדבר מה חזק ויציב כעוגן לצחוק ולבוז לפרץ
אוויר שכולו אלא כלום ולא מזיז לנו כלל, וכמה חבל שרק שעועיות
אנחנו עגולות מאורכות בלי זיז ובלי גפה, כך נגזר עלינו לשוט
בדרך שאין אנו בוחרות בה.

אבל אז בדיוק פסק המשב האלים ואין עוד פוווווו ולא עוד רחש, אך
לא עובר רגע ועל השעועיות שהצליחו לנוח קמעה נוחתת מכה חדשה,
משום מקום, לפתע פתאום, מתפרצים להם מרובעי חיטה דוקרניים,
מטוגני שמן צבעם זורח כשמש, זורמים כנחיל דבורים כעוס משקית
ניילון רשרשנית, מכים בעוז באגם הפרטי שלהן, ממלאים ברוב
חוצפתם את כל המרחב הגדול הזה, שבעיננו אינו אלא שלולית קטנה,
אך עבור שעועית הרי זה ים כינרת ולא פחות, ועתה כולו מלא
במרובעים העוקצניים האלו שלא נותנים מרווח לנשימה, ואין לה מה
לעשות, כולה שעועית עגולה ומאורכת, בלי ידיים ולא רגליים,
ואפילו לא מעין שלוחה מאורכת כאחת האמבות.

וים הכינרת של השעועיות, שמוטב ונאמר, ים הכינרת שהיה של
השעועיות, התמלא זעקות שבר, צפוף פה, זוז קצת, איך אזוז, הרי
גם לי אין גפיים, וגם אם היו לי, אין גם לאיפה, אז לפחות אל
תדקור אותי, אבל אינני יכול לדקור אם אינני יכול לנוע כלל, אז
איך מחטיך ננעצים בקליפתי, הם אינם ננעצים, סתם נוגעים, ולא
בגלל שאני רוצה, אז תזיז אותם, כיצד, אינני יודעת, הרי אתה
פלשת לכאן, לא מרצון, אם כבר הופלשתי ולא מדעת, ובכל זאת, אתה
כאן, וצפוף פה, וכך מתווכחים לדעת שעועית ומרובעי חיטה, והכל
היה יכול להתמשך לנצח, אלמלא רכן מעליהן איש רעב ועתיר
תיאבון.

ולתוך כל ההמולה הזו מונחתת לפתע פיסת מתכת קעורה, תחובה בתוך
מוט פלסטיק קשיח, המונע בכוח שרירי זרועו של שמן קירח אחד,
שתיאבונו מכרסם בו, קרקורי בטנו מטרידים את מוחו ללא הרף, ותאי
דופן הקיבה פצחו במקהילה מתוזמנת, והם שרים ביחד בקול צווחני,
בשיר ראפ קצבי, בו בעת הולמים בסכו''ם חומצי, אוכל, קדימה
אוכל, ועוד רגע הם מאיימים יוחלף ההיפ הופ הזוועתי בשיר דיכאון
יבבני, חלילה לנו מלתאר מה יתרחש כאן כשהללו יעברו לרוק כבד
כסחני, וקונצרט הרעב הזה לא יתן לו מנוח ולא מנוחה עד אשר יזין
כרסו הגרגרנית, ובלית ברירה תוחב כפו משקיע במרק עד קרקעיתו
ומיד שולף מהר מיד מושך אל פיו שותה בולע, מנחיתה שוב וחוזר
חלילה.

אך לא די בכך, הכף קטנה זערורית, הקערה עדיין מלאה כמעט
לחלוטין, ואילו קיבתו נפוחה גדולה ודרשנית, והוא כעת מרים
הקערה בזרועותיו ומצמידה לשפתיו, והוא גומע את המרק באחת,
ובתוך שניות מרוקן הכלי, תוכנו מוזרם הישר אל הקיבה שקולטת
לתוכה נוזל סמיך עתיר שעועיות וריבועי חיטה המומים שכעת לא
נוכל עוד לעקוב אחריהם, ועכשיו חדלה שקטה מרינוניה וקיטוריה
חדלה מטרדותיה פסק סויים הקונצרט המצמרר הזה שמשתתפיו נתפנו
לעיסוקיהם, וכעת יכול לנוח קמעה ידידינו השמנקירח.

אך כעת כדאי שנסור מסביבתו של הלז, שכן בעוד רגע קט ישהיק
סביבתו לדעת, יפיץ ברבים בשורת הגרעאפס בצליל צורם מעורר
חלחלה, שלעומתו הקונצרט הקיבתי יחשב כהופעת גבעתרון, ומוטב שלא
נחוש זאת על בשרינו, ובעוד אנו מהרהרים בדבר, בועת אוויר מטפסת
במעלה הוושט והנה היא עכשיו כבר בלוע, וכף ידו אינה משדרת שום
רמז ולו סימן, ואינה נעה לא זעה לכסות את פיו הפעור שעוד רגע
כבר משחרר קול תרועה זמרה בששון ושמחה, ושלא נדע, ואיזה מזל
ברחנו נסתלקנו דרך החלון בזמן וכעת נוכל לנשום אולי לנוח רגע.

אך אבוי לנו! מה עשינו? קיפצנו מן הפח אל חיריה! לנשום אוויר
רצינו? כסילים שכמותנו! היכן נמצא אוויר לנשימה באמצע התמוז,
בחצות היום, במרכז תל אביב? הקיץ שולט ברום ובקרקע, אין מפלט
מפניו וגם לא מיפלטה , וכל גוש דן מרק הביל חם לח ומזוהם, כלוא
מתחת ל300 מטר אוויר עם 3 מיליון בני אדם.

זוועה! איום ונורא! ואיך אפשר בתוך כל המחנק הזה לבלוס ברגע
מרק שעועית חם כמעט מבעבע, בלי הרהור בלי מחשבה ואין חרטה ולא
סייג, ואפילו רעבים מאוד והבטן לא נותן מנוח, כיצד מתנפלים על
קערה גומעים תוכנה ולא משאירים דבר ברגע שניה אחת וכבר קרקעיתה
נקייה בורקת ואיך אפשר היה לנחש כי לפני דקה רק שחו שם בצוותא
גם אם בחוסר הרמוניה שעועיות וריבועי חיטה, זאת לא נדע ומוטב
שכך כי אם לא נמצא עוד מעט מקום מוצל לשבת נומס נותך ניצלה
לדעת בתוך החום הלח הזה, שמלהיט איבריך מענה פניך ואינך יכול
למסור נוזליך תחתיו כי הים הקדימך מסר מלוא מטענו והאוויר אינו
יכול לשאת עוד.

ובטרם נקרוס מאפיסת כוחות בסאונה הבלתי נסבלת הזו, ננחת בחרש
במרפסת צל. סוף סוף קצת כיף, קצת שלווה, אבל לא בדיוק, כי
מישהו מפעיל פטיש אוויר קודח חופר ללא בושה בשעת מנוחה, מי זה
החוצפן, איה העבריין, נסתובב לרגע לבדוק השטח, ונגלה כי אין פה
משוגע ולא כיכר מוגרבי, אלא שמנקירח אחד עושה שנארכען מיט
שלאפט, עיוף התעייף מבליסה של רגע ועכשיו מנמנם בלחש ונוחר
כמקדח ישר באוזן 120 דציבל ואתה כבר רוצה לברוח לרוץ לשבת תחת
צל עץ פיקוס בגינה ממול, והמוח פוקד אך הגוף אינו שומע לא זע
עומד מלכת, ואין לו חשק לעבור שוב במרחץ אדים וגם אינו סובל
במיוחד מנחירותיו של זה, ואתה אנוס להישאר במקום לעת עתה בתוך
מנחרה שמנקרחית זו.

ואם לא די בכך, הרי שבעוד אנו מחדשים כוחותינו, קיבתו של זה
החלה מזרימה מרק שעועית מוחמץ ומעוכל קמעה אל המעי הדק ומשם
זרם ישירות אל המעי הגס, שם ציפו לבואו המוני מיקרובים
שמנקירחים אשר ניחנו בתיאבון שאינו נופל משותפם הסימביוטי, והם
מסתערים כעדת דגי פירנאה מורעבים על המרק לשעבר שכעת כבר מותסס
לדעת.

ואתה מתבונן בבעתה כיצד בטנו הרופפת נמתחת לפתע תופחת לכל עבר
מתמלאת אוויר דחוס, אבל שמנקירח אינו בלון ולכן אינו מתפוצץ
מתפזר שבור קרוע, ועוד מעט יתנקז הגז יוזרם החוצה דרך פי הטבעת
אל האוויר הפתוח, ואתה אנוס לשמוע נפיחה הגונה פוצצת בקול
תרועה, פלוץ חם ועתיר צחנה שכולו נובע מעומק מעיו של שמנקירח
אחד שהחליט לבלוס באמצע הקיץ מרק שעועית כמעט רותח.

וכולך כבר עטוף בניחוח המבאיש הזה שאין לו תקנה, ובטרם התאוששת
ממחנק חומצה בוטירית, בעודך משתנק עדיין עקב שאיפת מימן גופרתי
ומתאנתיול, השמנקירח, שכעת ראוי להיקרא שמנמסריח, שב ומשחרר
גרויסע שטינקען כהלכתו, ואתה יושב תשוש עלוף למחצה וסופג הכל
בלי מסנן ובלי מסיכה, ורק אוזלת הכוחות מונעים ממך מלהטיח ראשך
בקיר בתסכול חסר תוחלת מה לי נטפלתי לשמנמסריח זה שאינו מעניין
איש מלבד סקרנותו של חטטן עקשן וחפץ רכיל שכמוך.

זהו אחד מאותם רגעי השפל בהם אתה מאמין שהכל הולך להיות רק
יותר גרוע, כבור עמוק וחשוך שמעדת אליו ואינך יודע היכן
קרקעיתו, ואולי מדובר בכלל בבור קסמים עומקו אינסוף ולעד תצנח
בו מטה מטה והאור שמעליך רק הולך וקטן נחלש שואף לנקודה אפסית
וכך תבלה שארית חייך בבור נצחי זה, עד שלפתע אתה מבחין שאינך
לבד עוד ולא רק אתה סובל מפלצן אחד שיושב לידך פולץ פליצות ללא
הרף, וגם בריזת הים נתקל בבעשה החולשת ברחבי מרפסת זו, נבעת
נחרד קפץ מבוהל זינק מעלה כנשוך נחש מטפס על פסי הרקיע הלאה
מסרחן חסר תקנה ששוכב באמצע הדרך וחוסם הכל בתוצרי עיכולו,
ואין בזאת עדיין לא נחמה ולא חציה ובכל זאת טוב לדעת מרומם מעט
נפש שפופה שכמעט נמחצת תחת כובד שמנמסריח, ואולי עוד נינצל יש
בשורה ישועה קרבה אור בקצה הבור שכעת מסתבר שהוא רק מנהרה
גדולה והכל עוד מעט מסתיים נגמר הסיוט הזה שכבר קשה לזכור מתי
החל כלל.

חבילות אוויר מונפות אל על נישאות ברכבת הבריזה שקודם שעטה
במישור הרחב וכעת אצה טסה בקו אנכי הרחק מהקרקע נגד כוחות הטבע
והקטר דוהר לא עוצר לרגע, והן מתקררות ללא הרף בתהליך אדיאבטי
קרוב למעלה לכל מאה מטר, לא עובר זמן רב והן כבר בנקודת הרוויה
כבר אדי מים החלו מתעבים לטיפות שיחררו חום כמוס וקצב התקררותן
קטן הואט בחצי והקטר ממשיך לשאוג דוחף הלאה, ואם נאזור קצת כוח
ונתבונן מעלה נראה הד קל מתהווה מולינו, מתעבה לענן הולך ותופח
מתפשט בבסיסו מצמיח מגדלונים מעבר לפסגתו, ועוד רגע פורץ בזעם
את המחסום הזה שיושב מעליו שכבת אוויר חמה ועקשנית שכולאת את
כולנו בסאונה מיוזעת ואכזרית, ואין אף עב ולא ענן החוצה
גבולותיה, וכעת מונגשת במלוא העוצמה ללא עצירה עם רכבת אדירה
המשברת מנפצת ללא מורא והשכבה החוסמת נחלשה שוברה הוכחדה בזדון
ומגדלי נשיאים החלו לעבור דרכה צומחים מעלה והלאה, הלאה
ומעלה.

ופתאום לפתע הכל החשיך כוסה בענן חשרה שפסגותיו מטפסות ללא הרף
בולטות כצריחי מבצר ואחת מהן מתנשאת מעל כולן שבעה עשר קילומטר
גובהה ואינה יכולה לצמוח עוד הגיעה לשכבה בלתי עבירה שאין
לחדרה וגם הרכבת תשו כוחותיה אזלו דלקיה ופסגת הפסגות בלית
ברירה התפשטה אל צידיה קישטה סביבותיה במסך לבן אפור עתיר
גבישי קרח, וכעת אין זה עוד סתם ענן אלא קומולונימבוס עם סדן,
וכולם עומדים סביבו מתפעלים מיופיו ועוצמתו הנראים למרחוק,
ואפילו זקן אחד מהר גילה קם משנתו חבש גלימתו עמד השקיף
לכיוונו והוא לוחש לעצמו, שהחיינו וקיימנו ליום הזה, אמן!

ובחוץ החל לרדת גשם כבד והכל נתקרר נהיה נעים פתאום, ולגוף יש
כבר כוח כבר לא חם לו ואפשר לברוח מהצחנה אל האוויר הצח שנשטף
כעת מכל זוהמת הקיץ, וטוב נעשה אם נצא מכאן עכשיו ומיד ללא
עיכוב ללא שהייה, ולא רק בגלל הנפיחה הבאה,למרות שגם זו סיבה
למסיבה, אלא בגלל שהכול פה טעון עתיר מתח חיובי ועוד רגע יפגע
פה ברק בדיוק במרפסת,ואין לנו אפילו זמן להזהיר את השמנמסריח
קשה מאוד להעיר אותו ומוטב שנחמוק במהרה בטרם ניצלה במכת
חשמלה, ואיזה מזל כבר עפנו החוצה והלובן המבהיק כבר יצא לדרכו
מפלס לו דרך ועוד מעט פוגע בשמן קירח אחד ותבאשת קיבתו, אך לא
פיספס אותו במטר ניצל בנס ורק ניצוץ הולם פה משכימו ברקע והרעם
כבר חודר לעור התוף ובטרם יוחרש אוטם אוזניו אוחז מגן מהם מפני
הרעש האדיר הזה שעכשיו עבר חלף נע הרחק ממנו והוא שלם ללא פגע
ואף שערה לא נפלה מראשו כי כבר אין, עומד המום קמעה מתאושש
מחוויה מסמרת שכעת נסתיימה.

ועכשיו הגשם קפא ברד כבד באמצע הקיץ מכסה הכל בשכבת קרח, ולא
צריך מזגן ולא מצנן, רק לשכב על האדמה המוקרחת ולחוש בגרגרי
הקיפאון הנוחתים עליך, ולצפות בכל המוני האנשים הללו ברחוב
שרצים לבתים מתחבאים מתחת לעצים מתעטפים במעילים מתכווצים מקור
ואינם יכולים להעריך מתת חורף באמצע קיץ לוהט, ואיזה כיף וחבל
שאי אפשר כל יום ככה, וכל הסבל היה שווה את זה, רק שיימשך ולא
ייגמר עד סוף היום ואולי גם מחר ואפילו מחרתיים, וכמה טוב
שפלצן קירח ושמן בלע מרק שעועית וישן במרפסת באמצע התמוז, כמה
טוב!

והשמן, הוא כבר התאושש חזר אל דירתו צועד למטבחו, ותאי דופן
קיבתו כבר מזייפים בקול דצצת מאוסה, איפה איפה איפה איפה איפה
העוגה, איפה איפה איפה איפה איפה העוגה?