והוא כועס. עליי, עליו.
הוא טיפש כל כך.
ואם ידע למה הוא מסוגל.
האם היה בליבו מספיק לעשות את שנדרש?

לו רק עשה את שעשה בעבר.
לו רק לא חדל לדעת את שידע כבר.
לו רק היה אותו חולם עליי
עם אינסוף ההזדמנויות.

מביטה בו והוא טיפש כל כך עכשיו.
כל כך באמת לא יודע.
מאמין להבליי,
שואף אותם אליו פנימה לאט.

מפנים בעיניים עצומות
ובולע. ממש כמעט בהכנעה
מי שהיה לי העולם כולו נעלב והולך.
מביטה בו מתרחק והוא איננו כלום עוד.

לא מסוגל לכלום עוד
טון קולו, המבט בעיניו אחר.
מבט שלא יכול לי עוד.
לא ממיס אותי, לא מביס אותי יותר.

עוד מבט אחרון אליו
עד אביט בתוכי. ואין.

רציתי להרגיש אותך לנצח
להוכיח לכולם שגם במציאות אגדות קיימות
ובו זמנית רציתי שיגמר
כי אתה לא היית נסיך אף לא קרוב.

כעת אני אחרת והוא אחר.
אני רוצה את אהובי שעזב.
הוא רוצה את אהובתו שנטש בחזרה.
והם אינם עוד שניהם.

עוד מבט אחרון אליו
עד אביט בתוכי.
ואין...