|
כמו שני ילדים
לבושים בלבן
יושבים על החוף
נוגעים בקצף הגלים.
היא עם שושן בין השערות
הוא עם הרבה חול בין האצבעות.
היא מרגישה את הרוח הקרה על פניה
הוא מרגיש את טעם שפתיה.
הייתי נותן לה הכל
אם הייתי יכול
את הים ואת החול
אם הייתי יכול.
מנשק אותה באלף נשיקות
ונוגע בעשר אצבעות
עם עיניים מצועפות
קורצת לי סודות.
הייתי שלה כבר כשאמרה לי 'שלום'
ואני שלה גם היום.
זנחתי את אמת המציאות
לטובת התגשמות החלום.
בעולם משלנו אנחנו חיים
עושים את הדברים שרק אנחנו מכירים
אומרים את המילים שרק אנחנו מרגישים.
עם נהי ליבה על לחיה
כך אנחנו נפרדים.
אהבת חיי לעולמים. |
|
|
אני לא מבין
בשביל מה לגור
על יד מכתש
רמון, הריי זה
כאילו להגיד
בזיין שלי העולם
אני גר ליד
איזור פגיע
במיוחד ולא אכפת
לי...
הריי נפל שם דבר
לפניי מליונים
על מליונים של
שנים, למה
להתגרות בגורל?
טיפשי ולא
לעניין, נראה לך
שמישהו יגור ליד
בניין התאומים?
או על יד כיכר
רבין? או על יד
הירקון?
אחמד אחמד, פקיד
במשרד הפנים,
מסביר פנים
לאזרחית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.