והלילה ירד ואני שוב לבד
מתבונן ברחוב ומרגיש כה קרוב
והלילה שקט אך השקט בועט
מתכסה בשמיכה הדירה חשוכה

והלילה חוזר והזמן לא עוצר
רק לוקח הרחק אור כוכב שבוהק
והלילה חודר אל הלב הבוער
ונשטף בדמעות של רגעי זיכרונות

ואת לא כאן איתי לחבק ולשתף
וקולך לא מרגיע ולא מלטף
איך מילה שבורחת מבין המחשבות
יכולה בשנייה למוטט את החומות

והלילה חולף ואני כבר עייף
המיטה בודדה אור הנר על שידה
והלילה נרדם והשחר כבר קם
ורוצה רק לחלום על חיבוק בסוף יום

והשחר עולה ואני כמו גולה
לא מוצא את השביל כשהבוקר מתחיל
והיום שוב חוזר ואני מתעורר
ופתאום יפתי את כבר לא כאן איתי

איך מילה שנזרקת ללא שום משמעות
משאירה אחריה שרידים של תמימות
ואת לא לידי לאהוב ולבכות
בלעדייך ילדונת אין כבר טעם לחיות