אנשים, אני שומע את שתיקתכם
אך אני אפילו לא יכול לדעת את שמכם
אנשים, רק דמותכם מכה בי כל פעם מחדש
בדמיוני זיכרון הזוי אשר מזיכרונה של סבתי לא מש

לא תדעו לעולם שלא חלפתם סתם
למרות שזיכרון זה מה שנשאר, ככה זה לעולם
לא נשכח את האש שדלקה וכילתה
כי בתוכנו היא תמיד תהיה איתנה

כוחנו הוא כוח ששאוב מזיכרונכם
נפשנו החיה היא חלק המשכי למותכם
לא לשווא נמחקתם מהעולם אלא בכדי להיחרט בזיכרוננו
ולעד ננצור אתכם וכך נחלוק עמכם את חיינו

שום רוע לא יחזיר אתכם לחיים כי מהטוב קורצתם
ואני בטוח שלשם אתם חוזרים
כי עדיין ילדים משחקים בחוץ ומאושרים
ואנחנו גם לא ניתן להם לשכוח שהייתם  חיים

בני אדם, אני שומע את שתיקתכם
והיא נשמעת כמו צרחה של כאב צורם
מיליוני תקוות נעלמו כך פתאום אך לא לשווא
הם השאירו לנו תקווה שלא נאבד ושתהיה לשביל זהב