פתאום אתה מרגיש
שכל השרים העצובים
נכתבו לכבודך

לא נשאר דבר
ואתה חסר אונים
זועק לעזרה
ולא עונים

אין מסביב מלבדך
ואם תרצה לקרוא למישהו
תוכל לקרוא רק ללבך

לבד. תצטרך להתמודד
עם כל הצרות
ותהיה חייב, למרות,
שאתה מרגיש שמה שנשאר
זה לבכות

חזק מבחוץ כמו מקלט בטון
בפנים הלב נשמר מהעולם החיצון
לא תיתן לשום דבר לחדור לבפנים
לא תיתן להקל רק תמשיך להפנים

לא! אף איש לא ידע
את כאבך את עולמך
בפנים, לבך מתייסר מעצבות
רגיש מאוד ונהרג לאט ברכות

מתי תחדול מדרכך הזו?
מתי תבין שזאת דרך העצבות
תשים בצד את דלת הפלדה
ותיתן לאהבה לחדור פנימה לליבך...