לפעמים אני מרגיש בודד מדי
כשהריקנות פתאום פושטת עלי
לבוש כולי שקרים מבחוץ
אך הלב עירום, כי הופשט ולחוץ
ובכוח לא קטן מנסה לבקש עזרה
אך הגאווה לא רוצה להיכנע
היא מושכת את ידי המשתוממות
ומונעת מהדמעות לטפטף ולבכות
ואי שם אני מאבד את עצמי
לפתע אני במדבר לגמרי לבדי
קורא בקול אך איש לא עונה
דבר לא קורה ולא משתנה
ובסוף כשהחמה כל כך לוהטת
אפילו הגאווה פתאום מתפשטת
ואין יותר סיבה לראווה
אבל נגמר, אין עוד מי שיושיט עזרה
וכשחזור אחזור מהמדבר אל השפיות
בודאי אשכח ואחזור על אותה טעות
כי לא לשוא באהבה ולא אחרת
טעות שטועים לעולם חוזרת
לבנתים, במדבר עדיין לא יבשו המים
ולמרות שבלילה קר עוד לא קפאו הידיים
אך עד מתי אוכל לשרוד בקור הקודר
ומתי הקרח ימס או שאני אשבר? |
