ניצולי השואה שנותרו בחיים, סובלים היום חרפת רעב, אחת הנשים
נשדדה והוכתה כמעט עד מוות. נראה שלממשלה לא ממש איכפת מהם.
יום אחד בשנה, ביום השואה והגבורה יש להם עדנה. בטלוויזיה
נזכרים בהם והם משמשים קישוט לכתבות חוזרות ונשנות על הימים
הקשים והמרים ההם.
יש לי חדשות בשבילכם. השואה עדין חיה ובעטת בקרבנו אבל קולה
הופך רפה משנה לשנה כשעוד אחד מהניצולים הולך לעולמו בשקט,
כמעט לבד. להם אני מקדיש את השירהור הזה, אולי ואני בספק גדול
אם ימצאו הגורמים שימתיקו את שארית ימיהם. להם ולזכר קורבנות
השואה יהי זכרם ברוך.
בכל שנה
בעת הצפירה
אנחנו סופרים
את המתים לאחור
אלו שניצלו
סופרים את
הימים שנותרו
עד
שיהפכו לשורה
על מצבה
שאולי תיזכר
בדפי ההיסטוריה
של המדינה
הם חוזרים
אל אותם ימים
כל יום כל שעה
אנחנו אותם
שוכחים
כי בינתיים הם
בחיים
ואנחנו אוהבים
לספור
את המתים
לאחור
עודם רעבים
עודם פוחדים
הם מתמעטים
ואותם אולי
נזכור
כשנספור
את המתים
לאחור
הטכסים מרהיבים
בדגל כחול
נשזרים
הסרטים השחורים
הם בוכים ללא קול
צועקים בלחישה
תש כוחם
ואותה התקווה
שלנו לא אבדה
להם אולי
מעולם
לא הייתה
הם עוד כאן
בגופם
ברוחם הם עוד
שם
במותם
ירשמו בכתובים
ובשנה הבאה
ביום הזיכרון
לשואה ולגבורה
בטכס מרהיב
מלא השראה
כשנספור את
כולם לאחור
בסוף דרכם
תבוא המנוחה
לנפשם
כי סוף סוף
העם
יזכור
גם אותם |
