|
בדיחרוז
בת שמונים ושש,
לרופא בקול חושש.
''אני יוצאת מדעת,
צרות בפי-הטבעת.
הגאזים ללא קול יוצאים,
וגם ריח אינם מביאים.''
רשם הרופא לה גלולות
לחזור בעוד ארבעה שבועות.
חזרה היא שמחה ועליזה
קול הפלוץ נשמע בתעוזה.
''אבל דוקטור, מה עם הריח?
האם את זה אתה שוכח?''
עונה הרופא במנוד ראש,
''אל לך מזה לחשוש.''
גבירתי, אחרי שטפלנו לך באוזן,
נטפל גם באף.
זה אולי לא חרוז,
אבל זה מה שצריך לעשות.
ברוך הבין???
|
|
|
מה עם הזכויות
על הסלוגנים למי
הם שמורים, בטח
לבמה חדשה אבל
למי עוד, מה כל
מה שאנחנו
כותבים נהפך
להיות בחזקת
הבמה, איפה
הזכויות שלנו,
עד מתי נסבול את
עקירת זכויות
היוצרים שלנו,
עד מתי?
אני דורש פתיחה
של הספרים,
ולבדוק מי
מרוויח מה?, של
מי כל רעיון,
ומי זה חרגול?
עו"ד שמעון
מזרחי, יו"ר
עמותת
הסלוגניסטים
מתוך מכתב חריף
לאחד רימר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.