אני רוצה לרקוד,
אך גופי פסק מלנוע.
אני רוצה לשיר,
אך קולי כבר מזמן הפסיק לפרוט.
אני רוצה לומר,
אך אין בי כוח,
אני רוצה אותך בתוכי, קרוב.
אני רוצה שמש וימים יפים,
אולי גם קצת גשם שינקה אותי,
אני רוצה אדום, אני רוצה שחור,
אני רוצה ירח, אני רוצה הכל.
אני רוצה לקחת,
אני רוצה לתת,
אני רוצה לדאות,
אני רוצה ליפול,
אני רוצה למטה,
אני רוצה...
הכל.
אך אין בי כח, לשום דבר,
הכל סוגר עלי,
הגוף העצום הזה, המחשבות הבולעות,
המריבה היום יומית הזו עם פרוסת הלחם,
עם טיפת הסוכר שנמצאת בקפה,
המריבה היומית הזו עם המראה הבוהקת,
המריבה הזו, שלא פוסקת.
ואין לי כוח , אני רוצה להיחנק,
וכל יום עוצרת בעדי מלשאת את המברשת אל הפה,
או את הסכין אל היד,
עוצרת מלעשות שטות נוספת.
אך הכל מסובך כל כך, לאן עוד אפשר ליפול?

אתם חיים בתוך בועה,
ולפעמים מתחשק לי לדחוף אליה מכחול,
אחד משלי, מכאן, מהעולם הזה,
להראות לך קצת אחר, קצת שונה,
להראות לכם את הראש שלי,
ופתאום גוונים רבים יכנסו, ושאלות רבות,
כן, כמו אלו שנמצאות אצלי,
ולא תדעו כיצד להתמודד,
וסוף סוף תבינו, שאתם אינכם אלא חלשים כמוני,
ואין בכוחכם דבר,
אתם חושבים ורוצים ומנסים אבל בעצם,
תעצרו לרגע, ותבינו,
שאינכם רואים,
דבר.

ובא לי לצעוק, לצעוק עליכם חזק כל כך,
כי אני אוהבת... ואולי כבר לא.
ואני רוצה לצעוק
שתחבקו,
שתעזבו,
שתחבקו.
שתעזבו.

שאני אלך מפה.