[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שכבתי על ערימת סדינים לבנים, שכבר מזמן לא היו לבנים, בחוץ,
בחושך לילה אפלולי, מדכא ולח. האוויר היה מלוכלך במיוחד,
הרגשתי את זה בנשימתי שהכבידה מרגע לרגע. משהו לפת את זרועי.
משהו שהרגיש כמו יד. עוד ידיים לפתו את רגלי ועקמו אותן בחוזקה
בניסיון להרים אותי, אבל זה לא היה אכפת לי.

עיניי הפתוחות לרווחה הצליחו לקלוט בקושי מרובע לבן, ומואר,
עומד על ארבעה גלגלים. אמבולנס. ניסיתי להזיז את איבריי,
לצרוח, ללא הועיל. במקום זאת נפלטה מגרוני איזו אוושה צווחנית
שספק אם הבהירה כוונות כאלה או אחרות לסובבים אותי. התפתלתי
בידיהם התומכות של האנשים שהחזיקו בי, נראה היה שכלל לא שמו לב
לכך, לתנועותיי. הם הרימו אותי אל מעל לערימת הסדינים, והכניסו
אותי למרובע המואר. לתוך האמבולנס. הורידו אותי אל אלונקה.
הצלחתי לקלוט את הסדינים הלבנים, וכמה דמויות מטושטשות
מתרוצצות סביבי במרץ.

ידי הימנית עוד דיממה את דמי האחרון. גרוני כאב, מונע ממני
לחלוק את מחשבותיי עם האחר. רגליי כוסו פצעים מגלידים. גופי
כבר עייף מלנוע עוד.

לא זכרתי בדיוק כיצד הגעתי לסדינים ההם. זכרוני הראה לי תמונה
מעורפלת של מספר דמויות שחורות. שלא זיהיתי. רעש יריות חזק
ברקע. צעקות. פקודות מהדהדות בקול עבה, ולסיום הראה לי זכרוני:
מקל עבה, בצבע חושך, ומכה.

התחלתי לראות ביתר בירור מה קורה סביבי. האלונקה הלבנה עליה
שכבתי הייתה מלאה בכתמי דם. ספק אם כולם מגופי שלי. הרגשתי את
צמיגי האמבולנס מתגלגלים במהירות תחתיי. את נהמת המנוע.

הדלת לחדרון הקטן, באחוריי הרכב, נסגרה ברעש מחריש אוזניים.
הבחנתי בשתי דמויות, פושטות ממני את חולצתי באלימות תוך שהם
מגששים על שולחן קטן, עליו כלי רפואה להערכתי. אוחזים בדבר
ומטילים אות חזרה. לבסוף מצא אחד את שחיפש. השני עצר לפתע את
עיסוקו. לא יכולתי לראות את הדבר, אך הוא התעסק איתו דקות
ארוכות, ולבסוף דחף כדור קטנטן לגרוני, דרך פי הפתוח לרווחה,
ואני, ללא יכולת לשנות זאת. הדמות אילצה אותי לבלוע את הכדור,
בקושי, זה עבר דרך גרוני ועשה את דרכו לקיבה.





צעקות. לפתע חשתי ברוח קרירה, משב חזק. כנראה הרוח האחרונה
שאחוש בחיי ניחשתי. ידעתי את משמעות הרגשתי המעורפלת, את
משמעות המהללים של האנשים סביבי, אך בגלל היותי חסר אונים
הרשיתי לעצמי להסתכל על המתרחש מהצד.

שמעתי קול נוסף, הפעם הוא התלווה בחבטה באזור הבטן. כאב. הרוח
פסקה, הקולות נחלשו, ראייתי נקטעה, הכאב פסק, האור נעלם.

חושך.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לעורך הסלוגנים
-- כשאתה מעיין,
משפצר וממחזר את
הסלוגן שלי
ממקודם, בבקשה
תשאיר עליו את
הניילונים כי
אני רוצה שהוא
יראה כאילו הוא
יד ראשונה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/7/07 21:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איתמר צור

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה