כמעט 48 וקורטוב אופטימיות זהירה.
הבוקר התחיל הכי מוזר שבעולם - צלצול טלפון מעיר אותי בתשע
בבוקר (יש בכלל שעה כזו?) זו היתה המנהלת שלו בעבודה - למה
לעזאזל המנהלת של החבר שלי מעירה אותי בתשע בבוקר??? מה קרה?
היא שאלה אותי אם אנחנו עדיין ביחד ומה קורה איתו? המממ...
האמת, היא נשמעה ממש מודאגת.
(זה יפה שהיא זכרה איך קוראים לי כדי למצוא את הטלפון שלי)
מילמלתי לה משהו מתוך שינה ונפרדנו לשלום. שתי דקות אח"כ קלטתי
מי מה מו וקמתי לשטוף פנים, לעשן סיגריה (לא בריא על קיבה ריקה
- אבל המצב דרש) התקשרתי אליה והסברתי לה כי עדיין לא יודעים
מה יש לו וכי הוא ישן כל היום ובגלל זה הוא לא עונה לפלאפון
שלו - אמרתי לה שאני אדבר עם ההורים שלו שידברו איתה ונסתיימה
השיחה.

היום התחיל, צריך ללמוד אחרי הכל מחר מבחן. ניסיתי לתפוס את
אמא שלו אבל ללא הצלחה - הקו כל הזמן היה תפוס. החלטתי לשלוח
לה מייל (מזל שהיא שלחה לי פעם משהו שביקשתי...) אבל לא קיבלתי
תשובה לאורך כל היום והחלטתי להתקשר שוב.
הפעם ב- 20.00 הצלחתי לתפוס אותה. ביקשתי שתתקשר לעבודה שלו,
התעדכנתי קצת מה מצבו ומסרתי ד"ש.

כמעט הלכתי לישון - עייפה ורצוצה מכל הלימודים היום כש...
יש!!! הוא און-ליין במסנג'ר - התלבטתי אם לפנות אבל החלטתי שכן
ושלחתי לו נשיקה קטנה - הוא הגיב ודיברנו קצת... היה לי כ"כ
טוב לדבר איתו אפילו שזה דרך מחשב ולא הקול שלו.
סיימתי איתו את השיחה מהר ושלחתי אותו לנוח ואמרתי שאני
מתגעגעת והוא ענה לי שגם הוא וגם מקווה  לראות אותי בקרוב!
איזה כיף - לא יכולתי לדמיין סיום יותר מוצלח ליום הזה!!!

בייבי שלי ורק שלי }{