|
כל דקה שעוברת, יכולה לשבור קרח
עד שהיא נושבת, היא נראית כמו נצח.
בדממה, חוט המחשבה נקרע לפתע
צעקה נשמעת, מהדהדת בראש לרגע.
חולפות השנים והיא לא נשכחת
חרוטה בראש היא עוד נשמעת
שאלה של זמן, עד מתי תישאר
רוצים לשנות אותי להיות אחר.
וכעת שכבר חלפו כמה חורפים
עדיין לא מסוגל לספר ולשחרר
הדברים שהיו מאוד קשים
שגם עכשיו לא יכול להתאוורר.
גם כיום בכל פעם שמביט
עדיין רואה את הכתמים על הכרית
טיפות של בכי שנשמעו חרישית
בלילות שנראו ללא תכלית. |
|
|
מה זה הקטע הזה
שלכל אחד יש חבר
שנהרג בלבנון או
בשטחים? כל אחד
מתבכיין על זה
וכותב שירי
קינה, יאללה
יאללה יאללה, גם
לי מת חבר -
יותר מזה הוא
נרצח - ואני לא
עושה מזה כזה
עניין.
עמוס מהמוסד
חושב שרבין היה
חבר שלו או הכיר
אותו או שהנושא
הזה מצחיק
מישהו, חושב...
שיחשוב, לפחות
זה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.