חסר, אין יותר איך לתאר
הלילות בודדים
לפעמים גם הימים
ולפעמים רק הקול שלך חסר
ושמישהו יגיד לי, איך אז אפשר להתגבר?

וכל יום שעובר, מרגיש יותר קרוב
אבל אתה מרגיש יותר רחוק
ובלילות מנסה לבדוק, אם אתה עדיין שם
לאיפה המגע שלך פתאום נעלם
והטעם של שפתיך, איך הוא מרגיש

ובבקרים, מרגישה רק את טעם הדמעות
דמעות של געגוע
ימים ללא מנוח, בהם כבר אין לי כוח
כאב כזה חודר, אוכל אותי בפנים
ואני מתה כבר לצרוח

אבל לא, אני שותקת
לא כי אני רוצה, ולא כי זה עוזר
לא כי ככה זה עובר

לשתוק זה השקט היחיד שיש לי
לשתוק זאת הדרך היחידה לשמוע אותך, איכשהו
לבכות בשקט, כך אף אחד לא שומע ושואל מה קרה
ואז חושב זה כלום, ולא נורא
ככה זה הכי פוגע...

אבל גם בשתיקות,
אני כל כך מתגעגעת
תחזור אהובי,
אני שותקת ומשתגעת...