|
בואי
נצא מנקודת הנחה
שאני אגו-מניאק
מהנקודה הנוחה
שאני יותר מדי מעצמי
נבין שאני כל כך אוהב מראות (פתח)
כל כך מלא מראות (חיריק)
שלא נותר לי
לו חרך
את העולם לראות
את מאזינה לטורי איימוס
מציירת את העולם
ברישומים כהים
של עצב נשי קטן
את חולמת רחוק וגבוה
וירוק את
מתבוססת לרב
בעצב גברי ואפור
מכאן
ולא אני שאבוא
וסוס לבן
בואי נחזור
להבנה הבסיסית
שאני כל
כך מרוכז
בלהתרכז בעצמי
שאין בי טיפה של רכז עצמי
להקדיש למים הנוגים שלך
שבך
אני יושב על הרצפה
הקרה בעכוז
חשוף אני
מחבר תכונה
לתכונה שיר
לשיר דקה
לדקה
יוצא לי פחות!
פחות ממה שכל אחד מאיתנו
בנפרד.
הייתי רוצה לחבק אותך פעם אחת
באמת
להשיל את עצמי מעלייך
ולהכנס לתוכך אבל
טורי איימוס מחרישה אותנו עכשיו
ואני
הולך ורופס |
|
|
אני וזאת שאהבה
את התל אביבי
מבססים את מערכת
היחסים שלנו על
אמון הדדי,
שיתוף ברגשות
ופרצי אלימות
מטורפים ובלתי
נשלטים שלה בכל
פעם שמוזכרת
המילה "פרה"
חרגול מדווח
מבית החולים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.