הסמטאות הכבויות האלה ריקות ממני,
אפשר לטעום את המליחות
בסדקי השפתיים. החלונות החלודים כבר
לא ייפתחו (כבר לא יפקחו מבטים לשמים)
בקור משתק, מקלפת את המגע
הגוסס מקצות האצבעות.

על פלטפורמה ברחוב המשובץ, חיילים מתעגלים בשחור ולבן.
כנרית נשאבת אל מיתרי הטירוף
מעלה את המנגינה באש תשוקתה
וזה נעים
(שזה כואב)

סוף כל סוף אני מתחילה להרגיש את
תחתית התהום אליה אני נופלת כבר שבעה חלומות
הגוף השבור מתמזג עם הקרקע
מהמקום הכי נמוך,
עטופה בדממה,
אני סופרת כוכבים.