לפעמים אני סוטה
לא סוטה מהסוג המלחיץ
זאת אומרת, לפחות את עצמי אני לא מלחיץ.
אבל יש לי כאלה... רגעים
אגרסיבים.
של לתפוס אותך חזק
ולקרוע ממך
להפשיט אותך בזימתיות.
רגעים שהם כפתור אדום שעוצר רכבת.
אסור ללחוץ אף פעם. אבל נורא מתחשק.
מתחשק מהלמעלה של הבטן.

אני לא סוטה.
לא הייתי עושה משהו שמישהו יתנגד אליו.
אולי אם היית מסכימה, הייתי אוחז בך בחזקה
וקורע ממך את החולצה
עם השיניים.
אבל זהו.
כי יותר מזה, כבר אאבד את השפיות.

אני מטייל על צוק
גבוה
ועוד כמה אנשים מטיילים איתי.
למה הם בוטחים בי שלא אדחוף אותם?
כי אם הלמעלה של הבטן יתפרץ לי
אני אדחוף. בכל הכוח.

פעם אחת גנבתי מאה שקל
וזה היה סוטה.
אף אחד לא יכול להבטיח
שזה לא יקרה שוב.