הראש שלה התפוצץ. דמעות היו בעיניה.
היו לה מיליון סיבות לעשות את זה, ומיליון סיבות שלא לעשות את
זה.
היא בחרה לעשות את זה.
מבטיחה לעצמה לא להיות מושפלת מדי, היא סגרה את הדלת מאחוריה,
חצתה את הכביש ופתחה דלת אחרת.
היא טיפסה במדרגות - קומה ועוד קומה.
היא הדליקה את האור ודפקה בדלת. נקישה אחת, שנייה.
היא חשבה להסתובב ולרוץ משם בדיוק כשהיא שמעה צעדים מתקרבים
לדלת.
הוא פתח לה את הדלת והיא שקלה את האפשרויות שלה - לשמור על
השפיות שלה או ליפול אל בין זרועותיו.
בהיותה אדם הגיוני, בחרה באפשרות הרשונה והביטה בו.
היא העירה אותו מהשינה, לא היה ספק בכך - שערו היה סתור וגופו
היה לח. הוא נראה מעט מנומנם ולבש מכנס קצר וגופייה. במבט שני
היא הבחינה בכך שהוא לבש את הגופייה הפוך, כנראה שחטף אותה
בדרך לדלת.
או-או.
הוא דיבר ראשון "מותק, מה קרה לך?"
"זה -" הקול שלה נשבר. לכל השדים והרוחות, אפילו את השם שלו את
לא מצליחה להגיד? "אני יכולה להיכנס?"
הוא הביט בה והיסס. לא זמן טוב להיסוסים.
"מה העניינים, עמית? יש כאן מישהי?"
"מה?" הוא בהה בה כאילו דיברה סינית "אה, לא, תיכנסי..."
היא נכנסה והוא סגר את הדלת אחריה "את רוצה לשתות משהו?"
"לא." טעם הוויסקי היה עוד בפיה, עושה לה בחילה קלה.
הוא כרך את זרועותיו סביבה וההגיון נגמר. היא הניחה את ראשה על
חזהו ובכתה, דמעותיה זורמות בחופשיות ומרטיבות את הגופייה שלו.
הוא ליטף את ראשה, בהחלט לא מסוגל להתמודד עם דמעות של בחורה
באמצע הלילה, ידידה טובה ככל שתהיה...
הוא נאנח "מה הסיפור, מותק? ספרי לי, מה מטריד אותך?"
"איתן. אני לא יכולה לחזור לדירה. הוא... הוא הלך עם מישהי
אחרת."
הוא במילא לא סבל את החבר הנוכחי שלה. למעשה, הוא לא סבל אף
אחד מהחברים שלה. "הוא לא שווה את הדמעות שלך." אמר והתכוון
לזה.
זה לא מה שהטריד אותה. "לאן אני אלך עכשיו? מה אני אעשה?"
הוא הכיר אותה. הכיר אותה היטב. "את היסטרית. תרגעי. תנשמי.
שתית?"
"יותר מדי."
"טוב, תיכנסי למקלחת. אני אביא לך בגדים נקיים. בבוקר הכל יהיה
אחרת."
"עמית -"
"זה בסדר. באמת. לכי להתקלח. אני אביא לך בגדים לשינה. יש
מגבות נקיות בארון."
"תודה."
היא הלכה למקלחת, בעוד הוא התהלך בבית, באנחה, פתח את ארון
הבגדים שלו ושלף משם כמה פרטי לבוש. הוא שמע את זרם המים
והתיישב על המיטה. יש לו בחורה בבית, באמצע הלילה, אבל היא
בחורה במצוקה.
זה המזל שלו.
הוא שמע אותה סוגרת את המים, ואז קם והלך לחדר האמבטיה, הבגדים
בידיו.
הוא נקש בדלת. "תיכנס."
היא הייתה עטופה במגבת. שערה היה רטוב וגלש על כתפיה. הוא הניח
את הבגדים. "קחי מה שאת צריכה" מילמל והלך משם. הוא נשען על
דלת חדרו וקילל בשקט. את איתן. את עצמו. אותה. את העולם.
זה היה יותר מדי בשבילו.
היא נעמדה לידו, לבושה בבגדיו, מייבשת את שערה הרטוב במגבת "מה
עכשיו? ללכת לישון על הספה בסלון?" הוא הביט בעיניה, הן היו
מפוחדות ותשושות. לא טוב שהיא תהיה לבד. היא צריכה אותו.
"מה פתאום? בואי לישון איתי." הוא פתח את דלת חדרו והניח לה
להיכנס. היא נכנסה והביטה בו בשאלה. הוא חיבק אותה בזרועותיו
וגילגל אותה למיטתו, לקול צחוקה.
"משוגע אחד."
"העיקר שאת צוחקת."
הוא נשכב על המיטה, לצידה ונצמד אליה. "כפיות?"
"כפיות." הוא הריח את ריחה, הריח של הסבון שלו, נקי ורענן.
"עמית." אמרה כשעיניה נעצמו "אני אוהבת אותך."
היא שיכורה. היא בטוח שיכורה. היא לא יודעת מה היא אומרת. "גם
אני אותך, מותק." היא חייכה והוא נאנח ומילמל לעצמו "חבל שלא
באותה צורה..."

מוקדש לעמית הפרטי שלי, שלא אוהב אותי באותה צורה...