את ממצא ארכיאולוגי.
אוספת את שברי העבר ומחברת אותם לכד צבעוני מתקופת הרנסנס. את
בהחלט חכמה, כד הוא דבר שימושי ואילו עבר הוא חסר ערך.

שנים הופכות נספחים למסלול חייך, או שעליי לומר - לעבודת
הדוקטורט שמעולם לא סיימת. וזו לא את ששכחת את הדרך, זה פשוט
השביל שנעלם.

את עדיין ממשיכה לסדר את השולחן בקביעות, ולאכול יוגורט אפס
אחוז שומן. הרגלים אצלך זה דבר משונה, ולעולם לא תסורי מהם. אם
אבא היה רואה אותך, וודאי היה גאה. רק חבל שעוד לא המציאו
תרופה להחזרת המתים.
מאישה פונקציונאלית את הופכת לרכיכה חסרת עמוד שדרה, את
העקרונות שהצבת לעצמך את שוברת - אך את הרגלי היוגורט הלא
משמין את לעולם לא תעזבי.

לפעמים את מתחפשת למתה, או שאת פשוט נפטרת ליומיים-שלושה. יש
לך כוח התאפקות בלתי נראה ואת אפילו לא נהנת ממתיחת ביקורת, את
סתם ישנה. זה כבר לא ביכולתך להביא תועלת, את רק שותקת ואוטמת
את אוזנייך כדי לא לשמוע את רוע הגזירה. זה לא שהשתגעת -
חלילה, זה פשוט אובדן שליטה עצמית.
זה לא משנה אם עכשיו חורף או קיץ, את פשוט לא רוצה להשאיר
עקבות - גם ככה במקום הזה את לא נשארת. את ממשיכה לדבר על עצמך
בגוף שלישי, אולי מפני שאת מתגעגעת - אבל את שקטה ורגועה. את
כרגע עברת את אבן הדרך הגדולה בחייך.

ואת יודעת, שעכשיו תורך
לחבק את השמש.