חלוקה
אנחנו יושבים ומביטים זה בזה, מתח באוויר.
ארבעתנו מול שולחן עגול מואר במרכזו.
יושבים זה מול זה ובוחנים את העיניים, הבעות הפנים, העוויתות
הרצוניות והלא רצוניות, הרעידות הקטנות במפרק כף היד, ככה זה
כשהרבה מונח על הכף.
כל אחד מהשחקנים ממשש בהיסח דעת את הז'יטונים העגלגלים
והצבעוניים המונחים לפניו, אומד את סיכוייו, מחשב במהירות
קלפים, מספרים וסטטיסטיקות.
שני קלפים לכל אחד, וכל אחד עם טקס משלו.
זמיר מניח את ידו על צמד הקלפים, גורר אותם בכף ידו לצד ימינו
ואז משלים הקפה שלמה לשמאלו ומרים אותם ביחד, מבט אטום משתרר
בעיניו, משהו בגבול הלא קיים בין נינוחות לכעס.
גל מסתכל על כולם במבט חודר, מרים קלף אחד, מניח אותו ומרים את
השני. חיוך כאילו סמוי על פניו.
אביעד פועל תמיד בנונשלנטיות, משדר ייאוש עוד לפני שהרים את
הקלפים, מרים אותם יחדיו בתנועת ביטול, כאילו כספו כבר הופסד.
אני יושב מולם, מחליט בראש אם לבלף או להסתמך על הקלפים שלי,
ואז אני נזכר שעוד לא הצצתי בהם. אני מרים את שני הקלפים כאשר
הם צמודים, רואה מולי מלכה לב בלבד. היא מסתכלת עלי בהתנשאות
אז אני מסיט אותה באיטיות משוועת ומגלה את העשר לב שמאחוריה.
שני ז'יטונים לבנים מתגלגלים מכף ידי אל מרכז השולחן, אני
בפנים.
בשלב הזה נראה על פני כולם, כי איש אינו רוצה להעלות את
הסיכון.
עוד חמישה קלפים ייפתחו על השולחן, והשילוב ביניהם לבין הקלפים
הנמצאים בידי כל אחד מהשחקנים יקבעו את המנצח.
שלב החלוקה הסתיים.

אנחנו יושבים ומביטים זה בזה, מתח באוויר.
רק שנינו על ספסל עץ מואר באלומה קלושה של פנס רחוב.
אנחנו יושבים ובוחנים את העיניים, מנסים להקשיב לדפיקות הלב
שנשמעות לי כהלמות תופים בתוך השתיקה הסמיכה הזו, הרבה מונח על
הכף.
אני לא יודע מה היא יודעת, והיא יודעת את זה.
אני מניח את ידי על ידה, מושך לכיווני והיא לא מתנגדת.
האצבעות שלי עוטפות את האצבעות שלה בתנועה רכה אבל היא משדרת
אלי מבט חמור.
היא משחררת את ידה מידי ושולחת אותה אל התיק הבלוי שלה, שולפת
קופסת סיגריות ומדליקה לעצמה אחת בתנועות אדישות, בוהה בחלל
ובטבעות השען הרפות שיוצאות מפיה.
למה היא לא הציעה לי סיגריה?
היא תמיד מציעה לי סיגריה כשהיא מדליקה אחת לעצמה.
אני ממשש בעצבנות את מכנסי הג'ינס שלי, אומד את סיכויי, מחשב
במהירות פרטים וזמנים.
אני מנסה להחליט בראש אם לבלף או להסתמך על המזל שלי, תוהה אם
זה מה שהיא עושה באותו זמן בדיוק.
היא מסתכלת עלי מבעד לקומץ שערות סוררות, ואני לא יודע אם זו
התנשאות או פגיעות, אז אני מסיט אותן באיטיות ומגלה את העיניים
החודרות שלה.
אני כל כך מפחד להעלות את הסיכון, אבל אני חייב לגלות את
העתיד. אני חייב לדעת מה קורה.

פלופ
הדילר שורף קלף אחד ומניח שלושה קלפים הפוכים במרכז השולחן -
הפלופ. החלוקה הראשונה של הקלפים. המהלך הזה קובע כמעט את כל
מבנה המשחק, כי מפה והלאה מתחילים לצוץ הספקות.
או הביטחון המלא, שלרב הוא אינו דבר מלבד אשלייה.
כולם נושמים והדילר מתחיל להפוך את הקלפים.
שמונה תלתן.
אני מנסה שלא להראות את האכזבה שעל פני, ומקווה שאני יותר טוב
בזה מזמיר, אשר שחרר שני מצמוצים עצבניים לחלל החדר.
אס לב.
ניצוץ של התרגשות עולה מקרבי אבל אני מרסן אותו באלימות, מפאת
עין הרע.
בכל הנוגע למזל והימורים, גם הספקן הגדול ביותר יתחיל למשש
רגלי ארנב ועלי תלתן בעלי שלושה עלים. במה זה כבר יכול להרע?
מלך לב.
חיוך עצבני על פני מסגיר את הרגשות שלי, ולכן אני מסווה אותו
כאנחת ייאוש מזוייפת.
הגיע הזמן להעלות את הסיכון.
"מעלה באלף" אומר גל וזורק שני ז'יטונים אדומים אל זירת הקרב.
זמיר בוחן את הערימות שלפניו בעיניים חושדות ובתנועה מהססת
מצרף שני ז'יטונים נוספים לחבריהם אשר כבר ממתינים במרכז.
אביעד פולט אנחה ובתנועה כאילו מפוחדת מצרף את כספו לחגיגה.
אני מזכיר לעצמי להיזהר ממנו, תחושה פנימית אומרת לי שיש לו
קלף חזק.
אני שוקל אם להעלות אבל מחליט שזה מוקדם מדי, ולכן לאחר זמן
מחשבה לא קצר אני משווה.
"אתם מכירים את הבדיחה עם הברווז שהולך לרופא?" שואל אביעד
וחותך את המתח.
אנחנו מפנים אליו את עינינו והוא מתחיל לספר בזמן שהדילר
מתכונן לחלק את הקלף הרביעי.

אני כבר לא יודע מה לעשות.
"את מוכנה לדבר איתי?" אני שואל אותה.
אבל היא רק מפריחה טבעות עשן ומסתכלת דרכן, כאילו היא רואה
דברים בתוכן, כאילו היא רואה שם דברים שעשיתי, דברים שהסתרתי
ממנה.
כל המשחק הזה מתחיל להמאס עלי אז אני הולך לכיוון של הבלוף.
"את יודעת מה, אני לא יודע מה עשיתי לא בסדר, ואני לא יודע
לאילו מן הזיות את מכניסה את עצמך, אבל הגיע הזמן שתצאי מזה!"
אני אומר לה בכעס ומכנס את כתפי בתנוחה מרוגזת.
"אני אמרתי שעשית משהו לא בסדר?" היא שואלת בתמיהה מעושה.
שיט.
"עשית משהו לא בסדר?" היא ממשיכה באינקוויזיציה שלה.
אני מוציא סיגריה מהקופסה שלי ומדליק אותה, משתמש בשהות שניתנה
לי מתוקף פעולותיי לחשוב ולערוך מחדש את העמדה שאני מתכוון
לשדר לה.
אני מחליט להעלות את הסיכון.
"על זה בדיוק אני מדבר, את תמיד מעמידה פני תמימה", החשיבה
המהירה שלי הובילה אותי למסקנה שעדיף להפוך את היוצרות ולהפנות
את האצבע המאשימה אליה. חוץ מזה, אני עדין לא יודע אם היא באמת
גילתה או שמא היא מבלפת.
"את תמיד גורמת לי להרגיש רע עם עצמי, כאילו אני פוגע בך,
למרות שכל פעולה שאני עושה מתחילה במחשבה עליך!"
"כל פעולה?" היא שואלת.
"כל פעולה!" אני משיב.
נו טוב, אולי לא כל פעולה, אבל האם היא באמת יודעת?
אני מהמר שלא, ואם כן, אז בכל מקרה אני אבוד.

טורן
"אז הברווז אומר לדוקטור - אני בכלל לא צריך משטח גרון!" מסיים
אביעד את הבדיחה ומתפוצץ מצחוק, מצטרף למקהלת הצחוקים שנוצרה
על-ידי כולנו.
הדילר שורף את הקלף והופך את הקלף הרביעי, הטורן, קלף התפנית.
מלכה יהלום.
אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. מצד אחד יש לי זוג חזק, מצד
שני אני מפלל ומייחל לרצף מלכותי, שילוב הקלפים הכי חזק בעולם
הפוקר, אשר כל מה שמפריד ביני לבינו (ולבין כל הכסף אשר מונח
על השולחן), הוא נסיך לב אחד.
אני יודע שעם הקלפים שרצים בסיבוב הזה, הסיכוי שלי לזכות עם
צמד מלכות משתווה לסיכוי שלי לגלות בטלפתיה את הקלפים של חברי
לשולחן, אבל אני מחליט להכנס עם בלוף.
"מעלה בשלושת אלפים" אני אומר בלי שמץ של היסוס ומגלגל שלושה
ז'יטונים שחורים ושמנמנים אל המרכז.
אביעד מסתכל על הקלפים שכבר מונחים על השולחן.
     8 תלתן      אס לב       K לב        Q יהלום
הוא מסתכל עלי בחשד ומכניס שלושה ז'יטונים משלו לערימה.
אני יודע שהם חושדים בי, אני מרגיש את זה בעצמות שלי, אבל אני
חייב לעשות את זה.
אני לא יכול להרשות לעצמי להפסיד, זה יהיה קשה מדי בשבילי
להתרומם שוב בשלב הזה.
גל מציץ שוב בקלפיו. זו התנועה הכי לא ברורה בפוקר. שחקן אף
פעם לא שוכח מה היד שיש לו בכיס, אז למה להסתכל שוב? זוהי
תנועה שמייצגת היסוס גמור, או בלוף גמור.
גל שומט את קלפיו באנחה ופורש. היסוס גמור, אחד נפל, יש לי
סיכוי לצאת מזה.
נשאר זמיר. הוא לוקח שלושה ז'יטונים שחורים ומגלגל אותם בין
אצבעותיו בעצבנות. מביט בקלפיו, מביט בקלפים שעל השולחן וממשיך
לגלגל את הז'יטונים. הוא משפשף את סנטרו בידו בתנועה גסה וזורק
את הז'יטונים פנימה.
הבלוף לא עבד כמו שרציתי, צריך לחשוב טוב מה עושים הלאה.

"את מכירה את הבדיחה על הברווז שהולך לרופא?" אני שואל אותה,
מנסה להפוך את האווירה שבינינו לקלילה יותר.
"אתה שאלת את זה ברצינות כרגע?" היא התיזה לעברי, ואני קלטתי
שזה באמת היה רעיון טיפשי.
היא מנסה להוציא את זה ממני, אני יודע, היא משחקת אותה, היא
לגמרי מבלפת אותי.
אני לא אפול במלכודת שלה, אין סיכוי שהיא גילתה, אין סיכוי
שהיא מסתירה קלף בשרוול.
אני יודע שהיא חושדת בי, אני מרגיש את זה בעצמות שלי, אבל אני
חייב לעשות את זה, אני לא יכול להרשות לעצמי להפסיד אותה, אני
לא אוכל להתרומם שוב.
"טוב, אם את לא אומרת לי עכשיו מה הסיפור איתך אז אני קם
והולך, אולי כשתירגעי נוכל לדבר!"
היא מהססת, יש לי סיכוי לצאת מזה.
אני עושה את עצמי קם אבל היא משתקת אותי בשלוש מילים.
"הוא סיפר לי".
היא יודעת.
מהר, איך יוצאים מזה. המחשבות רצות לי בראש בכאוס מוחלט,
מתנגשות זו עם זו כחבורת עכברים עוורים מבוהלים.
"אני לא יודע מי סיפר לך ומה הוא סיפר, אבל את לא חושבת שהגיע
הזמן שתגידי לי?"
אני מנסה להוציא את זה לאט ובעדינות, אולי ככה אני אוכל להיערך
טוב יותר לתגובה.
"גל סיפר לי, הוא סיפר לי את כל מה שאתה לא סיפרת כי לא היית
מספיק גבר כדי לגלות לי את האמת!"
אני לא מאמין שהיא יודעת הכל.
הבלופים לא עבדו, הגיע הזמן להסתמך על המזל.
אני מתיישב בצמוד אליה ואוחז את ידיה בידי.
"את יודעת מה, את צודקת, בואי נגלה את הקלפים".

ריבר
הדילר שורף עוד קלף ופותח את הקלף האחרון.
זהו הריבר, הקלף שיכול לבנות או לשבור מהלך שלם.
אני לחוץ מדי מכדי להביט בקלף אז אני מסיט את מבטי לעבר עיניהם
של יריבי למשחק.
זמיר נראה מרוצה למדי, אבל נראה לי שזוהי מסיכה שנועדה להסוות
את זוג ה-8 העלוב שבידו.
אביעד יושב בפנים חתומות, קשה לי לקרוא אותו, אבל אני די בטוח
שיש לו שילוב אסים חזק, משהו בהתנהגות שלו כשנפתח האס לב
בחלוקת הפלופ.
הלב שלי דופק במהירות, אני עדין לא מביט בקלף האחרון.
אני משחזר בראשי במהירות את סצינת אליפות הפוקר מתוך הסרט
"מווריק".
מל גיבסון לא גילה את הקלף האחרון עד שהגיע הזמן לחשוף את
הקלפים, ושם, כמו אצלי עכשיו, היה חסר לו קלף אחד בלבד על מנת
להשיג את הרצף המלכותי הבלתי מנוצח.
אני מצמיד את קלפיי לעיניי, מסתיר בכך את הקלפים שעל השולחן,
וביניהם גם את הקלף החמישי, הגורלי.
"מעלה בחמשת אלפים" אומר זמיר בקול בטוח, ואני מוכן להתערב על
כך שהוא מבלף ובגדול.
"משווה" אני אומר "ומעלה בעוד חמש עשרה אלף".
מה אני עושה, אולי אין לי כלום, למה לא להסתכל על הקלף
האחרון?
אבל התנועות שלי הן מכניות ואני מצרף קבוצת ז'יטונים שחורים
לערימה הגדלה שעל השולחן.
אביעד נראה חמור סבר, אך משחרר לפתע חיוך.
"משווה את החמש עשרה שלך, ומעלה בעוד חמש עשרה".
זמיר פולט קללה עסיסית וזורק את קלפיו על השולחן.
נותרו רק אביעד ואני.
הקלף החמישי לא ידוע לי.
על השולחן יש ערימה ענקית של ז'יטונים.
הלב שלי מאיים להתפוצץ.
הריגוש כעת הוא סוג של טראנס, השפעה כמעט נרקוטית, מרגיעה
ומעוררת חושים כאחד.
אין לי כזאת כמות של ז'יטונים אבל אני כל כך רוצה להכנס
להימור, כל כך רוצה לנצח.
אני מושיט יד לכיס, מרגיש את הרשרוש המתכתי ויודע שאין לי
ברירה ואני חייב להמר.

"מנוול אחד, חשבת שתוכל להסתיר את זה ממני? שאני לא אגלה, אני
עושה בשבילך הכל ואתה הולך וזורק את זה לפח כאילו זה לא שווה
כלום!"
אני לחוץ מכדי להביט בעיניה ולכן אני מסיט את פני לעבר הרצפה.
הלב שלי דוהר, היא יודעת הכל, אין יותר בלופים, היא לא תסלח
לי, לא עוד פעם.
"אני יודע מה את חושבת, אבל אני אצליח לתקן את זה, רק תתני לי
זמן!" אני מוצא את עצמי מתחנן אליה.
"מה יעזור זמן? אתה לא תשתנה, אתה והשחצנות שלך, בטוח שאתה כל
כך חכם, לא חושב במי זה פוגע, גם את הפעולה הזו עשית במחשבה
עלי?"
כבר ראיתי שהיא ממש פגועה, ותהיתי איך אני באמת יכול לתקן את
המצב.
"אני יודעת עליה, אני יודעת שנפגשת איתה אתמול, ואני יודעת שזו
לא הפעם הראשונה! אני רוצה לראות אותך מנסה לתרץ את זה!"

תפנית.

אס תלתן.
אביעד עם רביעיית אסים.
אני עם זוג מלכות עלוב.
הרצף המלכותי הוא חלום שנמוג בתוך תחושת ריקנות.

היא כבר יודעת שבגדתי בה, עכשיו איך אני מסביר לה שבנוסף על
הכל גם הפסדתי את האוטו שלה בסיבוב פוקר?