לו לפחות ידעת אנגלית.
שוכבת שם בשלולית מים ודם
כסויית זעה ורעד, מייבבת
גמגומים חנוקים בשפת אויב.
הפחד הנקרע בך ריכך תנועותיי
טכנאית מדידה, חבישה וחיטוי
מוגנת במדים, כפפות ונשק
חם. פעם הייתי ילדה.
אז, בשדות עמק יזרעאל
אהבתי מכל את האדמה החמה
האם מאהבת אדמה הגעת הנה?
או שנאת אדם. לו יכולתי לשאול.
היית פעם ילדה? או הגעת ככה
שכובה על רצפה, טובלת בדם?
ששנאתך חשובה לך מחייך,
מחירותך, מתינוק העתיד לבוא?
לא היית לי אדם.
הנה, אמרתי.
בקול אמרתי.
זה גם כתוב על נייר.
כאילו לא זרעה זרועך מלחמה
הנפת אותה אליי בבקשת רחמים.
שפתייך, כמו לא ירו קללות
רטטו כעת רוך ותחינה.
כיסיתי אותך שמיכה ישנה
עטפתי פצעייך וקיררתי מצחך
נשקת ללחיי, דמעות שטפו את שלך
כך שלחיינו שתיהן רטובות.
נפגשנו להרף עין, שתי נשים.
בשנאתי ושנאתך, בפחד קר.
אבי נהרג במלחמת יום הכיפורים.
לו לפחות ידעת אנגלית. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.