במהלך הנסיעה למשרד באוטובוס הכנסתי למכונת הכביסה את הבגדים
המלוכלכים שמצאתי בטיול. היא פעלה היטב מאחורי תא הנהג אבל
כשרציתי לרדת בתחנה התבררה הטעות.  לא חישבתי נכונה את  לוח
הזמנים.
שאלתי אותו אם אוכל להמתין לו מאוחר יותר כדי לאסוף את הכבודה
והוא ענה שמשמרת הלילה שלו מסתיימת עכשו ולאחריה  הוא שב לביתו
ללא עצירה נוספת. לא יכולתי ליטול את הצרור הרטוב בתיק המסמכים
ונשארתי לעמוד בין הספסלים תוהה ואובד עצות.
הנוסעים היו אדיבים ולא מחו על המתרחש אבל מול החלון שלו כבר
התגודדו הנהגים בפנים נזעמות. הוא ביקש לנתק את חיבורי המכונה
ולהורידה למטה אבל אני התנגדתי נמרצות כי הדבר חייב אותי
להזעיק רכב הובלה ולא רציתי לאחר לעבודה.
לפתע היא נעלמה מן האוטובוס.
מיד התנפלתי עליו בצעקות ודרשתי שיחזיר אותה למקומה. הוא פנה
אליי כשמבט מוזר בעיניו ולא אמר מילה. אחד הנוסעים הציע שאפנה
למשטרה ואגיש תלונה אבל פחדתי לזוז על מנת שלא ינצל את
ההזדמנות ויברח. מישהיא הזעיקה פקחית וזו הורתה לכולם לטפס על
הגבעה הקרובה. כיתת הילדים ירדה לשחק ואני התעוררתי.
בהיתי מספר שניות במסך שריצד מולי ומיד זינקתי למיקלדת. תחת
קצות אצבעותיי תקתקו המקשים כשהם מלוווים בזמזומה הנעים של
המכונה המסתובבת במרפסת השירות