|
לא רוצה יותר
להילחם
את המלחמות שלנו
נמאס לי
לאהוב אותך חזק
רציתי שהכל יהיה שייך
רק לנו
עכשיו אני
פורש מהמשחק
מפנה לך את הגו
מביט לאחוריי
כבר אין חיוך שובב
עולה על דל שפתיי
הבנתי לעצמי
שלום זה רק איתי
למלחמות צריך
שני אנשים
טיפשים
רפו כתפיי
מרוב זקיפות קומה
חשכו עיניי
מרוב תעצומות חכמה
פי נותר חרב
גרוני ניחר בלי קול
מעיי אינם הומים
ליבי רוצה לחדול
כשרוך של יד
נגעה בכף ידי
הסבתי מבטי
חזרה נשימתי
ניבטה היא לעיניי
כמו עדן אמיתי
איתך
גם רוך גם תום חזר
אהובתי... |
|
|
א: שלום.
ב: שלום.
א: אתה יודע
שאנחנו בעצם לא
קיימים ואנחנו
רק חלק מסלוגן
מטופש.
ב: נכון.
א: וזה לא מפריע
לך?
ב: אם אני לא
קיים, למה שזה
יפריע לי?
א: נקודה טובה.
ב: ברור שזו
נקודה טובה.
אחרת לא היו
רושמים שאני
אומר אותה.
א: רגע, אתה
מרמז על כך שאני
מקבל את כל
המשפטים
המטומטים, ואתה
את כל
הטובים?!?!
ב: כן.
שמואל
איציקוביץ' יוצר
דיאלוגים
עמוקים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.