את התמימות המרת בבדידות
נעשית ילדה נואשת לחום בכלא התקופה
מעולם לא שיערת כמה יכולים לאהוב אותך
הרגשת חריגה בעולם מלא בחריגים
כעסת על שנשללה ממך ילדות ראויה
מהר הפכת רצינית ובוגרת עד כאב

ישנם דברים רבים שהעולם לא הספיק להראות לך
דברים רבים שמעולם לא חווית
ואת מעולם לא ניחשת איך הכל ילקח ממך
איך הכל ישלל ממך, לו רק ידעת
הכל בדמעות של ילדה

בעיני עצמך היית השופטת שלך
ולא חסכת בכאב - מנת חלקך הקבועה
אבל בחוץ הסבל לא נראה
הכל נעול מאחורי דלתות סגורות
הבריח מזמן החליד ושום מפתח לא יוכל לו

חלמת לצאת לחופשי, לנסוק כמו ציפור
אל מחוזות העולם שהכרת כאדם תמים
אל חופש טרם זמן הבינה והידע
והעולם עדיין מקום אכזר
עדיין אין בו נחמה
אבל ממזמן נטשת את כל מה שנורמלי
ודמותך לנצח תשאר חידה