בדיחרוז

מזה זמן שלא כתבתי בדיחרוזים.
עכשיו, עצוב לי קצת.
וזו תרפיה.
יופי נחמה.

אברך צעיר ביער צועד,
בלי דעת הכוון מאבד.
אריה טורף למולו מגיח,
ואברכנו ידו על תהילים מניח.
הוא מתפלל בדבקות אל האל,
שאולי מלוע האריה ינצל.
ואז במבט פוחד ושואל,
הוא מבחין שגם אריה מתפלל.
לעצמו חושב, לעניות דעתי,
מלך החיות הוא אינו דתי.
ואז את האריה הוא כך שואל,
על מה זה אתה מתפלל?

משיב המלך בזו הלשון,
זו תפלתי לברכת המזון.