אדוה שער / איזו צרה |
כמו ציפור ברחה
עם הסתיו אל ארצות החום עפה.
הזמר הנוגה אל ליבי חזר
כמו סכין אכזר
את כל מיתרי קולי חתך.
ואתה יושב רחוק יתום
מחכה לבוא התום
ואתה מביט בי מנוכר
ולא מבין - כלום לא נשאר.
החיוך והצחוק ממני מתרחקים
כמו החול והגלים
הולכים חוזרים, אך לעולם לא נשארים.
מנגינת הייאוש את חיי שוב שוטפת
כמו אש שורפת
את כל כוחי לקחה.
ואתה יושב בלי לדבר
ואותך הכל עובר
מביט רחוק בלי מטרה
אני הפכתי לזרה
איזו צרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|