אין טעם לנסות ולהבין,
אני בזה לתובנות ריקניות.
אני מכירה מולי רק מציאות,
של שקרים והבטחות.

המכשולים שהנחתת מולי,
השיגו את המטרה.
תראה כמה חיוורת אני,
כמה קשה לי הנשימה.

המילים שלך הכו ללא הרף,
כל זיכרון הפך לסיוט.
בוכה מבוקר עד ערב,
מבכה על הקור והאטימות.

מרגישה כאילו חוויתי פיגוע,
כאילו הלב שלי התנפץ לרסיסים.
מול כל אותן מילים שמטרתן לפגוע,
מול אותם מסרים לא ברורים.

אין לי כוח להאשים את עצמי,
בין כה אני לא אשמה.
לא אתנצל על מה שלא עשיתי,
לא אקח עלי שק מלא חרטה.

אל תתפנה לדבר אתי,
תמשיך לפאר את עצמך.
אולי זה טוב שהלכת ממני,
מי בכלל צריך אהבה?!

11.04.2007