11.4.2007

הנה אני יושב כאן על החול הרך, המתגמש לכל תנועה הנעשית עליו.
בוהה בים בוהה ותוהה, מה משמעות החיים כאן? השרדות? פגיעה
מכוונת ברעך? או סתם להעביר כאן 100 שנה?
יושב וחושב איך הדברים משתנים במהירות? איך חבר הופך לאוייב?
ובן זוג לבוגד?
אבל את התשובה אני לעולם לא אדע, כי מה שבראש זה מה שקובע
בסופו של דבר.
מקשיב לרחש הגלים ונותן לעט לרשום כל מה שבא וגם מה שלא.
על קשר של 11 חודשים שנגמר ואיננו, על גבר חדש שהופיע, אבל
הרגשתי שלי הוא לא מתאים ועל הקשר שחזר לאחר שנה וקצת. שהוא
הדבר היחיד שאולי באמת גרם לי להיות יותר מאושר.
על בן משפחה יקר שנפטר אחרי 20 שנות חיים עימו וגדילו בחיקו
ועל סבתא בודדה הצריכה קצת יותר צומת לב עכשיו.
הים הוא דבר רגוע הנותן הרבה נחת ורוגע. מעניין עם יש לו סוף
או התחלה? מה גורם לאנשים לאהוב זה את זה? ומה היה קורה אילו
כל המחשבות לא היו קורת באמת? העם הייתי יושב כאן על החוף או
אולי במיטה ישן... או יוצא עם חברים מבלה ונהנה.
בעוד כשבועיים אני עולה על לבן בפעם האחרונה בשרותי הצבאי...
ואפילו זכיתי להיות סמ"ר עם המדים הלבנים.
לא מרגיש רצון להתאהב שוב ולא רוצה לתת לרגשות להשתלט שוב כי
אני פוחד להפגע שוב.
טוב... הגיע הזמן לחזור הביתה לישון. מחר בסיס...
אז אני אסכם את מחשבותיי כאן ואנסה להתמודד עם כל השאלות
שחשבתי עליה... בהזדמנות!