ושוב, קבלו אותו, הדוגמן הקטן והמואר!

כשחיוך מפלח את החושך
כשזה החיוך שלך
מתוק שלי
כשהמבט שלך מאיר לי את הדרך
כשאני יודעת שבסופה
אני אותך אחבק שוב
ואתה תהיה שם
עם החכמה שלך
ותלמד אותי את האמת על החיים
שבעצם, אתה מכיר הרבה יותר טוב ממני.

ביום שנולדת הרבה דמעות נשפכו
מפחד, מאימה, מחוסר אונים,
מהכאב שידענו שתוקף אותך.
ביום שבו הגחת לעולם,
באותו יום שאבא שלך פילח אותי
לפגיה להעיף בך מבט קצרצר,
כבר באותו היום התאהבתי בך.

ידעתי שאתה הרבה יותר ממה שנראה
העיניים שלך הראו לי חכמה
שלא ראיתי אצל אנשים שגילם פי חמישים משלך
כשישבתי לידך והשגחתי עליך
כשהבטתי בעיניך ואתה הבטת חזרה
כשידעתי שתמיד תדע יותר ממני
כשידעתי שתמיד ארצה להיות כאן בשבילך.

אור שלי
עינים שלי
כמה שהתגעגעתי
ואני חוזרת
ולא אעזוב אותך שוב
אני רוצה לראות את החיים דרך העינים שלך
לדעת מה האמת, מה נכון,
בעינים של אור שלי, בן ארבע וחכם כמו בן מאה.

אני אביא לך חללית
כדי שתוכל להקיף את העולם
או כבאית
כדי שתוכל להציל אותו
מה שתבקש, אור שלי, מה שתבקש.

מה אתה יודע?
אתה חייב לומר לי.
די עם המבט היודע כל הזה.
די עם הסודות.
למה אתה לא מגלה לי מה שאתה יודע?

ואם לא תגלה,
אהיה מוכנה
רק לבנתיים
רק בחיבוק,
להסתפק.

גיחה קצרצרה לישראל זיכתה אותי במבט הזה, של האור שלי, עיניים שלי.
מי שכבר ביקר אצלי בטח יזהה אותו...
לקח לי הרבה זמן לשכנע אותו להפסיק לחייך חיוכים מזוייפים למצלמה, מסתבר שזה
היה משתלם...