אם ושני בניה צועדים לצידי.
האם עוצרת לפתע;
מראה לבניה את יופיו של הטבע.
אני מתפעלת, מתקפלת על הדשא.
העוברים ושבים נועצים מבטים
ששורפים בגבי.
תוהים מדוע החיילת שרועה כך.
ובכן; אני תוהה לגביהם,
מדוע אין להם שנייה לוותר,
ללכת לאט יותר, לפקוח מבט.
ללא מאמץ מרובה,
ללא תוכנית פעולה.
כה פשוט, כשהיופי נמצא ממש קרוב,
לצד הדרך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|