שתי דפיקות בדלת זה עושה לה די שמח,
אחרי חמש דקות, הם מתחילים להתווכח,
יושבת שם שומעת מה שיש לו להגיד,
בולעת את השקרים שלו, כמעט כמו תמיד.

תביט לה בעיניים ותראה את העצבות
שהולכת ובוערת שם מעבר לתמימות.
נותנת לו את הלב על מגש של זהב,
את נרדמת במיטה, הוא הלך, השאיר מכתב:

"הייתה אי הבנה, זו לא את זה אני,
לא ידעתי שרצית לבנות כאן קשר רציני,
חשבתי שתתני לי בתוכך קצת לחטט,
בגלל שטויות כאלה לא צריך להתעמת."

שוכבת במיטה ולא מאמינה למה שכתוב,
בודקת פעמיים והמבט נהיה עצוב,
דיברו איתה אחרי זה וזה לא כל כך עזר,
נושאת תפילה למעלה, כי זה מה שנשאר...

תדעי ילדה להבא לא להאמין לאף אחד,
אם תחשבי על זה תביני שעדיף להיות לבד,
וכשתרגישי את האש שבך בוערת מבפנים,
גשי אליו לאט לאט בצעדים קטנים...