|
לא יבוא
איפוא צלליי
נרדמים לאור נרות
ומשאלתם קרבה למשכני.
קרן אור תעירני משינה
בצריחות כאב נרדמות
תחת כרית לבנה רכה.
נשקי הגנים לפרחיי
צבעים לבנים של הרוח
בואי אליי.
בסגירת חלון - נשמתי.
בואי אליי.
שמיכת תלאים נקשור, נמשוך
ניזהר שלא נפיל עוד דמעה של רקיע
והחוטים - נפרום, נפרום
מכל צד - מכל קצוות נפש
תבואי אליי
וחלוני מוגן.
זרועה בתוך קופסא של ממתקים
בגמגום תמים
נפעמת לשון המעטה
על דרכים סלולות.
כפתורים שמחללים
את קדושת הטומאה.
על טעם החמה שוקעת
באין-טעם הרחובות
ובשושנות צחורים
באה אלייך. |
|
|
שאלתי את שלי
למה היא בוכה,
אז היא אמרה
בגלל שזה יום
השואה, אז שאלתי
אם אני צריך
להיות מודאג, אז
היא אמרה שלא
וירדה תוך כדי
הבכי, מה אני
אגיד לכם, שכל
יום יהיה יום
השואה.
החבר של שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.