לפעמים רציתי להישאר ערה עד קצת לפנות בוקר
כדי לפגוש את האיש שמנקה רחובות. מספרים שיש אחד כזה,
שעוטף רצועות לבד מתנפנפות בדפים ומזמין
ספות ישנות וספרים צהובים
אליו הביתה, בין השורות.
ארגנתי פעם מסיבת תה לבובות וסיפרתי להן על האיש שחי
עם סיבים מצהיבים ומזמין לשתות תה  ספות מוכתמות וכותב חלומות
נשכחים.
ואיזה לילה אחד,
קצת לפנות בוקר, או אחרי, פגשתי איש אחד,
עם מטאטא ופיסות לבד עטופות במילים,
שביקש שקל כדי להגיע לנתניה. הצעתי לו להזמין אותי
לשתות תה, ושאלתי אם במקרה יש לו איזו כורסה מצהיבה. הוא צחקק

ואמר שבשבילו רק קפה, ובכלל,
הוא לא צריך חלומות נטושים אצלו בין הדפים.