קצת קשה לקחת נשימה עמוקה,
אולי זה בסדר, להרגיש קצת מועקה.
ואולי הפחד הזה הוא לטובה,
ואולי החשש הזה יצמיח הצלחה.

יש אנשים שמונעים על ידי אומץ,
אני מונעת על ידי פחדים.
ומהקולות שאני שומעת בלילה,
כשכולם כבר ישנים.

ומחשבות שמשתקות אותי מפחד,
ומילים כמו לחישות של השטן.
ועיניי הקשורות בסרט שחור,
שמטשטש את נקודת המבט ואת הזמן.

זה כבר לא משנה כל המחשבות,
הפחדים האלה חזקים מהקולות.
המזוודה ארוזה והרגליים בדלת מחכות,
ואין לי זמן לבכי וים של הבטחות.

אולי כשאני אגדל אני אפסיק לפחד,
ואולי אהבות לא יסכנו לי את הנפש.
אתה מבטיח אותי לאהוב,
אך מתי תבקש את שוב החופש?!

זו אשמתך שאני פוחדת,
אשמתך שנגמרו לי הכוחות.
ואם תמשיך כך אז אני הולכת,
למקום בו אין מקום לחששות.

9.4.2007.