מדברים על מערכות יחסים לעייפה,
הוא חושש ואני נורא רוצה.
ואולי זה הוא שפתאום משחזר מה שהיה,
וזו אני שרוצה להיות חופשיה?

ומרוב מחשבות הראש כואב,
הלב כבר מזמן הפסיק לתפקד.
המילים שלו שורפות כמו כוויה,
השתיקות שלי קרות כמו אפילה.

ומרוב שיחות על יחסים,
מה נהיה מאתנו, מה?
יושבים צמוד על ספה חומה,
רחוקים כמו שמים - אדמה.

ורק מבטים ריקים,
זיכרונות מעבר שאולי לא היה.
ובתוכי תקווה לעתיד אחר,
ורצון לא לגמור את זה רע...

ותראה איך שמרוב דיבורים,
פתאום ביקשנו לשתוק.
ואפשרנו ללב לדבר,
נתנו ללב להיות.

ומה גדולה ההפתעה,
בדבר השלווה שבאה עם השתיקה.
וחוסר האונים שלנו מול המילים,
שהוליד שוב את האהבה.

10.4.2007