|
אפרופו גוד-אר
אני נידונה להגליה
מטעם עצמה.
משוטטת ברחובות תל אביב
כמחבלת עם פוטנציאל
לדם על הידיים
אשר גורשה לשדרות
השאנז אליזה,
מציעה למכירה את
ה"ניו-יורק הרולד טריביון" בקול גדול
ממעמקי ריאות חנוקות בגופייה (עד כלות הנשימה)
אני אישה הודית
בסארי צהוב בדיזינגוף
פינת גורדון
אני איש אנגלי במושבה האחורי
של מונית צהובה
בניו-יורק
אני חווה אלברשטיין
בשדה התעופה של לונדון
(והייאוש לא נעשה)
ליבי במזרח
ואנוכי בסוף מערב
(ליבי ואנוכי איבדנו קשר זה מכבר)
עומדת זקופת אגו-דל
על שפת הכביש המשובשת שלי
מבקשת אותך בפה מלא בכל לשון
של בקשה: "עשה בי סימנים
כדי שאדע:
פעם הייתי שייכת" |
|
|
סיפור זה כמו
הרבה סלוגנים
יחד.
שיר זה כמו
סלוגן עם
חרוזים.
קומיקס זה כמו
סלוגן בתוך בועה
עם ציור.
מוזיקה זה כמו
סלוגן עם
מנגינה.
מחזה זה כמו
סלוגן עם
עלילה.
[הסלוגניסטית
המכורה] |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.