"...ופקחת את עיניך והצצת הישר אל תוך עיני הטבע.
וראית בהם את תמונתך וידעת - כי אל עצמך שבת"
(א.ד. גורדון)


ובשובי אל הטבע
אשוב אל עצמי
אכיר עצמי מעט יותר.
נשמתי נפתחת ונפרסת לפניי
בעומדי מול פאר יצירת האל.
קרבי יוצא החוצה
אל ההרים, אל האויר,
אל המעין הצלול, אל הצבעים החדים,
אל ההוד הנגלה לנגד עיניי,
כאילו לכבודי נוצר.
שם, במקום בו יד האדם איננה משגת
מזה מיליוני שנים,
אתגלה לעצמי במלוא הדרי-
בשלותי, באושרי, בהתמלאותי,
בהיותי חלק מן הטבע.