שואף את שיערה,
בשאיפה שאף אחד אחר,
אף אחד אחר חוץ ממנו לא ייהנה מהריח שמציף את נחיריו.

מלטף את לחייה ואצבעותיו מרפרפות על עורה הרך,
מריץ בראשו מחשבות,
מי לפניו נגע בפנים האלה, אותן פנים בהן הוא נוהג להתעמק על
מנת לא לשכוח אף נקודת חן,
אף נמש, אף קמט.

חולם אותה,
מתחנן, מתפלל חרישית שגם היא חולמת עליו.
מי עוד חלם עליה? האם עוד מישהו מגניב אותה כמוהו לתוך עולמות
נסתרים?

קורא בשמה,
אוהב כשהיא קוראת בשמו,
זה גורם לו להרגיש שזה יותר אמיתי.

מקנא לה,
ניטרף מהמחשבה שיש לה אחר,
אוהב לדעת שהיא כל כך חשובה לו.

טורף אותה,
טורף אותה בעיניו, בגופו, במוחו.
משתגע מהטעם שלה, שלא ייגמר לעולם.

חי אותה,
היא חיה אותו,
הוא עדיין לא יודע.