[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אמת דוממת
/
אקראיות

כשהייתי צעירה, התאמצתי. היה לי חלום אחד בחיים, לכתוב. לא
רציתי להיות מפורסמת כמו הילדים של היום, אבל רציתי שיהיה
איפשהו, באחת הספריות בעולם, הספר שלי. הייתי ילדה ביישנית
וסגורה ותנועות  העט על הדף היו הדבר היחיד שגרם לי להרגיש
מיוחדת. אותו עט כולא רגשות ומחשבות, רק אותם דפים מאובנים
נותרו לי מאותה תקופה.
אף אחד לא רצה לקרוא את אותם דפים, כל עורך שפניתי אליו אמר לי
שזה בוסר ואין לי סגנון ואין עקביות והדמויות שלי לא מספיק
עגולות, או יותר מדי לא צפויות והעלילה אקראית לחלוטין. כמובן,
למען ההגינות, שלא כל עורך אמר לי את הדברים האלה, אבל ניתן
לומר שכל אחד מהדברים האלה נאמר לי בנקודה מסוימת, כשנתתי
למישהו לקרוא את הדפים שלי. ואני מעולם לא שכחתי כל מילה רעה
שנאמרה לי, הכול ספגתי כמו ספוג ויישמתי הערה אחר הערה. התחלתי
למחוק ולתקן ולהפתעתי לאחר שתיקנתי את הכול נותרתי עם דף ריק.
כל מילה שיכולתי להעלות על דעתי הייתה שחוקה, לא מתאימה,
ילדותית, מליצית או סתמית. פשוט הפסקתי לכתוב.
אפשר לומר שאז התבגרתי ואת מקום הילדה הביישנית תפסה בחורה קצת
פחות ביישנית בשנות העשרים שלה שבמקום מילים כותבת קוד. ברגע
שנגעתי בהרגשה של חיבור תווים אחד לשני ויצרתי משהו חדש שלא
היה קיים קודם, עוד כשהייתי ילדה קטנה ידעתי שזה מה שאני רוצה
לעשות. מי שעובד על מחשב כל היום, מביט במסך הקר, מתחיל לחשוב
בסופו של דבר בצורה שמתאימה למחשב. אולי זה אותו קומפיילר,
שכמו עורך קשוח במיוחד מעיר לך על כל טעות בסגנון ומצביע באדום
על כל השגיאות שלך, פשוט מכריח אותך לכתוב את הדברים הכי
יצירתיים באופן נוקשה, סגנון שמעולם לא הצלחתי לפתח במילים.
לאחר מכן  כתבתי תוכנית מחשב פשוטה, ששינתה את חיי. אתם ודאי
קראתם את פירותיה אם אתם מבינים באומנות.
הייתי כנראה האדם הראשון שהבין את זה. כל הדברים סופיים ולכן
ניתנים לחישוב, כמות התווים על דף נייר סופית. אתם ודאי
מדחיקים את זה אם אי פעם כתבתם משהו חדש. השירים שלי, כפי שאתם
יודעים, שהיו לא יותר מרצפים אקראיים של מילים, היו מספיק,
רכבתי על טרנד של אומנות מודרנית והקמתי את האימפריה שלי.
באופן אירוני התפרסמתי כיוצרת, מכיוון שהבנתי שרק אנשים
נאיביים יכולים ליצור יצירות טקסטואליות. אף אחד לא יכתוב יותר
שום דבר אחריי.
גם אם חשבתם כך, מעולם לא יצרתם יש מאין, פשוט גילתם את אחד
ממספר די גדול של צירופים אפשריים של אותיות, זה הכול. הכול
נכתב כבר. למעשה, ברגעים אלה ממש חוות המחשבים שלי מסיימת כבר
לרשום כפטנט את כל רצפי האותיות האפשריים בשפות העיקריות
המדוברות כיום עד לאורך של שתי פסקאות. מעתה, כל מי שיכתוב
ספר, מאמר מדעי או ידיעה חדשותית בעיתון ישלם לי תמלוגים
ויפרסם את הדברים האלה אך ורק בהסכמתי, שכן למעשה, לפי החוקים
ברוב המדינות, מספיקות שתי פסקאות זהות כדי לטעון לגנבת זכויות
יוצרים.
ואתם יכולים לנחש שכל דולר שייכנס או נכנס בעבר לחשבון הבנק
שלי, קונה עוד מחשבים שמריצים את האלגוריתם מילים שלי בתיאום
הרמוני, אלגוריתם שהיופי בו שהוא כל כך פשוט עד שכל מחשב ביתי
יכול להריץ אותו ביעילות.  בשנתיים הקרובות כל דף נייר שתכתבו
יהיה שייך לי ותמורת מחיר סמלי תקבלו היתר להשתמש בו.





יום אחד המזכירה שלי הפנתה את תשומת לבי למכתב קטן שהגיע
בדואר, אני לא מבינה את זה, היא אמרה.  מדוע שלחת מכתב ללא
בול? אני לא זוכרת ששלחתי אותו, אמרתי והתחלתי למשש את המכתב,
כתב היד לא היה מוכר לי, אבל ניראה היה כאילו הוא מיועד למר או
גברת ה' אלוקים ולא אליי, ה' אליקים, אבל יכול להיות שמישהו
פשוט מיהר מאוד. פתחתי את המכתב למרות שהיה זה צעד מאוד לא
אחראי שכן, אתם יכולים לדמיין את כמות השנאה ששוררת אלי בעולם.


אלוקים יקר.
אני מקווה שאתה סולח לי שלא שמתי בול על המעטפה, אני יודעת
שלדואר מגיע תשלום על שירות זה שהם עשו עבורי ואני מבקשת שתפרע
את חובי מהם בעולם זה או בעולם הבא. לא ידעתי איפה אתה ולכן
לאן לשלוח את המכתב. אתה בוודאי שואל איך איתרתי אותך אם כן
ואני אסביר.
יש לסניף הדואר מדיניות כזאת שהם מחזירים מכתבים לא מבוילים
לשולח. אז פשוט רשמתי את השם שלך על המעטפה בתור השולח, השם
שלי כתוב כנמען. אנא ממך, אם אתה מקשיב לי, פשוט שים בול על
המעטפה ושלח אותה בחזרה. תן לי איזה שהוא סימן שאכפת לך
מאיתנו. לאחרונה אני מאבדת את האמונה, בעלי מובטל כבר זמן רב
לאחר שנסגרה ההוצאה לאור בה עבד. הייתי פונה למישהו אחר, אבל
אני לא יודעת למי כבר אפשר לפנות, אין עתיד יותר בהוצאה לאור,
כפי שאתה כבר יודע, והסבירות שבעלי ישנה מקצוע בגיל ארבעים
וחמש נמוכה.
בחנת אותנו בכל מבחן אפשרי. מהרגע שהתחתנו, מת לנו יואב הקטן,
דניאל הסתבך בהימורים ואבי נפל למשכב.
ראש השנה הקרוב יהיה ראש השנה האחרון שלי בו אציין את השנה
החדשה אם לא תענה למכתב שלי. אין לנו כסף לארוחת חג ואין לנו
את הכוח הנפשי ואת הנכונות אפילו לבקש צדקה על מנת לעשות
כמצוות אל, שבמשך כל חיינו האכיל אותנו מרורים.
אם אנחנו סוג של איוב מודרני אני קוראת לך להפסיק ומיד. איני
מעוניינת להיות יותר כלי במשחק שלך, איני מעוניינת בתגמול. ראש
השנה זה החג שלך, אם אתה רוצה שנחגוג תמצא לנו פיתרון, אחרת
סעודת החג היחידה שתראה מאתנו תהיה ביום הכיפורים.
מצטערת על החוצפה אבל תסלח לי, התורה שלך לימדה אותי שלא
שופטים אדם בזמן עצבו וכעסו.
דינה צרפתי.

סגרתי את המכתב הרגשתי מנוולת, הסיבה היחידה שקראתי את המכתב
מלכתחילה הייתה כי הייתי סקרנית, קיפלתי את המכתב ולא ממש
ידעתי מה לעשות. מי אני כי אדע את התשובה. שמי בסך הכול הילה
אליקים ועל המעטפה היה רשום בפירוש ה' אלוקים עם ו'.
היה זה המכתב הראשון, אבל לא האחרון. מדי יום באותו החודש
קיבלתי מספר מכתבים כאלה. בטח מכילים וידויים, בקשות ותלונות,
לא פתחתי את המכתבים האלה, אולי אני לא מאמינה באלוהים ומעולם
לא האמנתי, אבל אם אכן קיים אחד כזה, בטוח יש לו איזה עונש
מיוחד לאנשים שפולשים לתוך התפילות הכי כמוסות של אנשים אחרים.

כשיש אצלך מכתב מסוג זה, מה יכול אתה לעשות? אינך יכול לקרוא,
ואינך יכול לשמור אותו אצלך והנה ראש השנה קרב.  

בערב ראש השנה קיבלתי מכתב מרשות הדואר.

אל: גברת אליקים.  
הנדון: תקלה בתוכנה למיון מכתבים.

בימים האחרונים ייתכן וקיבלת, כמו רבים אחרים, מכתבים שאינם
ממוענים  אלייך. אנו מצטערים על אי הנוחות,  הבעיה נגרמה כנראה
עקב תקלה טכנית בתוכנה חדישה שממיינת מכתבים לכתובות.
תיקנו את התקלה.

מאיר אוחנה, מנהל סניף,
רשות הדואר.

מחשבות על השנה החדשה וימי תשובה פקדו את נפשי ולא נתנו לי
מנוח, בגלל איזושהי אקראיות מקוללת. נפלו בחלקי מכתבים שלא היו
אמורים ליפול, הרגשתי שאני חייבת להגיב. חשבתי על אותו מכתב
שקראתי, את האחרים לא העזתי, וכתבתי את הדברים הבאים.

אני מצטערת שלא יכולתי לענות לפני ראש השנה, לא ידעתי מה לענות
לכם. שמי הילה אליקים, ומכתבכם הגיע אליי בגלל טעות בדואר. אני
מאוד מצטערת שקראתי אותו, אבל פתחתי אותו בלי לשים לב לאותיות
הקטנות ולאחר מכן הייתי סקרנית. אני מקווה שאתם סולחים לי.
איני יודעת אם מישהו יכול לנחם אותך, גברת צרפתי, אבל שלחתי
מאתים וחמישים שקלים, לא כצדקה אלא כפיצוי על כך שקראתי ללא
רשות את מכתבך.
שוב אני מבקשת את סליחתך,
הילה אליקים.

באותו היום ישבתי וכתבתי את הסיפור הזה, למרות שאני יודעת
שאיפשהו בארכיב שלי, גם אם עדיין אין, אז בקרוב יהיה סיפור כזה
בדיוק. את שאר המכתבים לא פתחתי, פשוט הדבקתי בול על המעטפה
ושלחתי אותם בחזרה לשולח.  את התמלוגים על הסיפור הזה ביקשתי
מהבנקאי שלי להפנות למשפחת צרפתי, אחרי הכול בלעדיהם לא היה לי
סיפור.  
החלטתי, למרות שאני מעולם לא האמנתי ולעולם לא אאמין, ערב יום
כיפורים זה יחדלו כל המחשבים שלי ממלאכתם. אסור לעצור את המילה
הכתובה ואני עשירה דיי גם ככה. יכולה אני לבזבז את כל חיי
בניסיונות לכתוב סיפורים שאנשים ירצו לקרוא, ומעולם לא יהיו לי
דאגות כלכליות. שנה חדשה, דרך חדשה, מלמלתי לעצמי בשעה שהקלדתי
את פקודת העצירה במסוף שלי והמוני המחשבים החלו נכבים בזה אחר
זה.





נותרתי בודדה בחדר שהפך ריק, הזמן עצמו כאילו עצר לרגע.
נזכרתי שאמא תמיד אמרה שאלוהים בוחר מאתנו את המלאכים שלו,
ושום דבר לא קורה במקרה.
צירוף מקרים מדהים, הרהרתי לעצמי בעודי נועלת את דלת המשרד.
נכנסתי לרכב ונסעתי לבית הוריי לסעודה מפסקת של יום כיפור.











loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל אדם זכאי
לחירות המחשבה,
המצפון והדת.
חירות זו כוללת
את הזכות להמיר
את דתו או את
אמונתו ולתת
ביטוי לדתו או
לאמונתו, כפרט
או כציבור,
ברשות ביחיד או
ברשות הרבים,
באמצעות הוראה,
נוהג, פולחן
ושמירת מצוות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/6/07 2:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמת דוממת

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה