'אולי לא הייתי צריכה להתנפל אליו כך' ,חשבה לעצמה בעודה פוסעת
אנה ואנה, מחזיקה את הסיגריה ליד מותנה ומתבוננת בערפל הלילה
הכבד שמתקדם בלאט. מנסה להבין מה קרה בשיחתם האחרונה... לבסוף
החליטה לפנות לצד לבה ולסלוח לאהובה. הולכת לאט בפרוזדור הצר
המוביל לחדר העבודה המאובק ובעודה הולכת שומעת קולות חריקה ושל
קול מתכתי חותך את הפרקט בפראות.
היא פתחה את הדלת, מתנצלת על ההפרעה, אך בעודה פותחת את הדלת
נשמע קול ניפוץ של זכוכית החלון, הדלת נפתחה לרווחה ושמלת הסטן
שלה מתעופפת ברוח יחד עם שערה הפזור, בשל מערבולת הרוחות שיצרה
הדלת הפתוחה והחלון השבור. מתבוננת ברצפה המבולגנת ומגלה
שריטות משונות בעודה רצה לכיוון החלון השבור. ויד שעירה תופסת
בפיה ונשמע קול חייתי שאומר בלחישה: "לא היית צריכה להיכנס
לחדר", בעוד עיניה זזות אנה ואנה, המחשבה הנושנה עולה בראשה:
"יכולתי לצאת עם האישה המזוקנת, למה הייתי צריכה לרחם על נער
הזאב?"