בא לי לצעוק עליך.
בא לי לקום מולך, קרוב - קרוב אליך,
לצעוק ולצרוח עד שמיתרי הקול שלי ישחקו


בא לי לצחוק עליך.
לשבת שם מולך, לשמוע את השטויות שאתה אומר,
ולצחוק על המילים שלך.
המילים הכואבות שלך.

בא לי להתעלם ממך.
לשמוע אותך קורא לי,
ולהמשיך ללכת כאילו לא שמעתי כלום.

בא לי לטרוק לך את הדלת בפרצוף.
אתה תצעק ותצעק ואני, כתגובה, פשוט אסגור את הדלת בפניך,
ואתה לא תדע מאיפה זה בא לך.

בא לי להרביץ לך.
לקום אליך בזמן שאתה צורח,
ולהביא לך סטירה מצלצלת, שלא תשכח.
שתשאיר סימן אדום על הפנים,
וצלקת עמוקה בפנים - של פגיעה. כי איך יכולתי.
ואתה תשתוק כבר.

בא לי להשתיק אותך.
בא לי שכל פעם שאני ארצה,
יהיה כזה כפתור, שאפשר ללחוץ עליו - וזהו. שקט.
ואתה לא תצעק יותר, ואתה לא תתחרפן יותר.

כי מילים אתה לא מבין,
כי כשאני בוכה אתה מתעצבן, ואומר שאני עושה הצגות,
כי כשאני מקופלת בתוך עצמי, רועדת מפחד ממך, אתה מתחיל לצחוק,
כי כשאני אומרת משהו - אתה מחקה אותי כמו ילד קטן,
כי כשאני מדברת עם אמא ויש בינינו אי הסכמה, אתה רץ להגן עליה
מהמפלצת הנוראית שנקראת הבת שלך.

וכל פעם כשאני עושה משהו שמרגיז אותך
ואף פעם אני לא יודעת מה הפעם ירגיז אותך
אתה עומד שם, ומסתכל עליי. במבט קפוא. מצמרר.
כמו חתול שעומד בהיכון, עם גב קמור ועיניים חודרות - ומסתכל
עמוק בעיניים של האויב שלו, לפני שהוא קופץ עליו.

למה לי אסור ולך מותר?
כי אתה המבוגר פה?
לי אסור לצעוק עליך, כי אתה תתחרפן מזה. אבל אתה תצעק עליי מתי
שבא לך.

לי אסור לצחוק עליך, זה יגרור את זה למקומות בכלל לא נעימים.
אבל לך מותר כל הזמן לצחוק עליי.

לי אסור להתעלם ממך, כי אתה האבא. אבל אתה תתעלם ממני מתי שבא
לך, כי ככה בא לך.

לי אסור לטרוק לך את הדלת בפרצוף, כי אני אחטוף סטירה. אבל לך
מותר לקחת אותי באוזן ולהעיף אותי מהבית.

לי אסור להרביץ לך, כי אני אמות באותו רגע, או אישלח למוסד
לעבריינים צעירים. לך מותר להחטיף לי סטירה פה ושם,
והיה מותר לך להכנס לחדר שלי כשישבתי שם ובכיתי ממצברוח רע,
ואתה היית עצבני, סתם,
לרסק לי את הכתף, לסובב אותי, לבעוט לי בתחת עם כל הכוח, ולתת
לי בוקס שהשאיר סימן כחול מתחת לעין, ושבר את עגילי המזל שלי.

לי אסור להשתיק אותך, כי אתה תעשה דווקא ותצרח יותר חזק.

כי אתה האבא, ואתה הבוגר. ממש בוגר.
זו כנראה הדרך המוצלחת ביותר לגדל בת.
לגרום לה לפחד ממך פחד מוות.

בא לי לרצוח אותך.