כמו תינוק שמתחיל ללכת, עומד, נופל, קם ונופל
עוד נפילה, ועוד מכה, והכאב בסוף הופך להרגל
לפעמים, הוא פשוט צונח במכה חזקה על הרצפה
להפתעת כולם, הוא קם מהר יותר ממה שכל אחד ציפה

אבל הכי כואב, ששמים לך רגל מכשילה
שאתה מרגיש טוב, כמעט תופס, וחוזר להתחלה
כאן, עומד המבחן האמיתי, לדעת לקום מהר
לדעת להמשיך לקוות, להלחם, לתמוך ולא לוותר

כמו ילד שמנסה לכתוב את השם על הציור שצייר בגן
ושוב נשבר החוד, ועוד אות הפוכה, וכבר נהיה בלאגן
לפעמים, הוא מנסה הכל ושום דבר לא מסתדר
בזמנים כאלה, צריך לזכור שאין כזה דבר "הכל" ותמיד יש מה לשפר

אבל הכי כואב, שאתה יוצא מדעתך ואין כבר רעיון
הכי כואב הרגע הזה, שנראה שאין פתרון
כאן, עומד המבחן האמיתי
כי אם אתה רוצה באמת, תמיד תמצא משהו יצירתי

כמו נער מתבגר חסר ביטחון, שלא בטוח מי הוא ומה הוא יכול
מפקפק שוב בעצמך, לא יודע אם אתה מסוגל לגדול
לפעמים, ניצבת בפניו הזדמנות גדולה, והיא כל כך קרובה
אבל היא עוברת על פניו בשנייה אחת, וכמה גדולה האכזבה

אבל הכי כואב, שאתה כבר מתבייש בעצמך וכואב
שאתה לא מראה את עצמך אחרי כישלון , מהכאב לאכזב
כאן, עומד המבחן האמיתי, לקבל את התמיכה מאלה שאכפת להם ממך
ובפעם הבאה לתת הכל, כדי להודות להם על כל מה שהם עשו למענך

כמו אדם מבוגר, שעכשיו הכל בידיים שלו בלבד
הוא יכול להיות מאושר, והוא יכול להיות מאוכזב שהוא נולד
תמיד, כל עוד יש לך זמן , צריך לזכור, שלא נגמר
הכי חשוב לצעוד קדימה, ולא לחזור לאחור, כי בינתיים לא מאוחר.