לו היה לי שער ארוך וגולש, לו היו לי עיניים בורקות, לו היתה
גזרתי מפתה גברים, אולי יכולת לאהוב?
אני, איני יפה, גם לא מכוערת. אין מביטים בי ברחוב. אין קרני
השמש מבקשות לשבות את תלתלי אף איני יכולה להתגאות בהצלחות
מסחררות.

אך יש לי שעות פרטיות קטנות וגנוזות. יש לי דקות מבוזבזות
ורגעים יקרים של ניצול - וכולם שלי הם ויקרים מאוד.

התסכים לחלוק? התסכים לאהוב את הדברים הפשוטים שאינם נרכשים
בכסף או תלויים על מודעות הפרסומת.

יש לי נשמה קטנה ומתמרדת, יש לי אהבה גדולה ומתפרצת.
איני מבקשת למכור, התואיל רק לקחת - חינם ללא תמורה.



משהו אחר

חשבתי ופתאום ידעתי. הבנתי פתאום שהפשטות טובה. הכשרונות שאין
להם ניצול, הרגשות המבוזבזים והזמן העובר, כל אלה אפשר להשליכם
לאשפה יחד עם הרחמים העצמיים.

יפה הייתי באותו יום. יפה מתמיד.
פני העידו שיודעת אני להיות מאושרת, שאמנם השלכתי את הכל
ונותרתי אני.


עוד משהו

שבוע הספר העברי - עליז.
ספרים רבים צבעוניות, כאילו פרחים מדוכן לדוכן ומשלט לשלט -
ואנשים
הרבה אנשים.
חבילות ושקיות.
ילדים. סיפרי ילדים במבצעים מדהימים.
שןק החיים, שוק הספרים זה כמו זה צבעוני, צועק מבקש להקנות.
איזה יופי, אפשר לקנות את החיים בקיצור, מי צריך לטרוח ולחיות
אותם?
כל כך פשוט.

אני לא קניתי. לא היו לי שקיות או חבילות
ואני חייתי. ראיתי את חיי קופצים בעליזות ביו דוכני הספרים
וידעתי ששלי הם.