חדר במלון, כך מתחילים כל הסיפורים
אבל שלנו הוא שונה, הוא אינטימי הוא רומנטי
אנחנו כבר כמה ימים שלא יוצאים,
למה לצאת מהחדר כשיש כל כך אהבה במקום אחד.
נכון, זה לא אותו חדר כמו שקיבלנו בפעם הראשונה
אבל למי אכפת אנחנו יחד אחרי הרבה זמן.
מחובקים עד לסוף הרגעים עד שהלילה נגמר והיום מתחיל.
"ציפורים מתות בסתר" היה ארוך אבל למי אכפת,
לא לי, היה לי את האפשרות לראות את האושר
בעיניים שלך וזה שווה את הכל.
פחדתי להיות איתך, לא היינו יחד אבל רצינו את זה מאוד.
היינו חבוקים היינו אהובים ואולי אנחנו עדיין כאלה
אבל אני מפחד לבדוק מפחד לבחון.
יצרנו קסם ישן וטוב, החזרנו את האהבה הישנה
זאת שקיימה אותנו בימים קשים.
יצאנו לראות את הים, בנינו ארמונות בחול
כמו ילדים קטנים זרקנו חול ואספנו אבנים
הן עדיין בכיס, לא יודע אבל הן עדיין שם
מדי פעם אני עדיין מרגיש את אבן הלב ואת הקונכייה.
יצאנו לטייל לראות חברים, תמיד מוזר לי שאת עם חברים
אני מרגיש לא שייך, אולי אני באמת לא שייך וזה כואב
אבל אלמד להיות שייך, אבל הצחוק שלך שווה את הכל
את הכאב, את חוסר הביטחון את הרגש שאינו חולף.
עשינו אמבטיה, תמיד אני אוהב לעשות איתך את האמבטיה
להרגיש את הגוף שלך לחבק אותך - שמים מקיפים אותנו
אנחנו שוכבים ומדברים וממלאים עוד ועוד מים
כדי לא לצאת כדי לא להיפרד.
אני מתגעגע לחיבוק שלך לפני שישבנו לאכול ארוחת שישי,
הבאתי לחמניות לברכה והעיניים שלך זרחו מאושר
זה חסר אותו ברק, אותו ניצוץ שממתין להשיב לחיים שלי.
כן אני יודע היום שהיה סוף שבוע קסום, אולי קסום מדי
כי התנפצתי בסופו של דבר, נשברתי לרסיסים שלא יכולתי לאסוף
לא יכולת לתפוס אותי באותו רגע שראיתי שנשברתי.
ידעת שמשהו קרה אבל לא יכולת להבין את זה.
ברחתי כי חזרתי למקום ההוא, למקום שבו אתה מבין שיש דברים
שלא משתנים.
אנחנו רוצים להיות יחד אבל אנחנו רחוקים ואני מתוסכל
גם היום אני מתוסכל כי אני יודע שהיום אני פה ואת שם.
ברחתי כלא יכולתי לעצור, ברחתי כי דברים נשברו, ברחתי כי לא
היה
מי שיחזיק לי את היד.
אבל אלו החיים, כן כך מתחילים כל הסיפורים
אבל לפחות לא מסתיימים כך כל הסיפורים
אולי הסוף שלנו עדיין לא הגיע, אולי אנחנו נכתוב לבסוף סוף
אחר.