בשקט בשקט אני הולך בשבילים שלי,
שבילים שמובילים לעולם שלי, למי שאני.
אני לא אוהב להראות את עצמי, את מי שאני
את הפגיעות שלי את הרצונות שלי.
שאני יושב בשקט לפעמים אפשר לראות את
המכות הקטנות של החיים,
את הצלקות את הכוויות של החיים שאותם
אני לוקח על הגב כמו צב.
לא רע באמת, לפעמים אני מוותר לעצמי,
יותר מדי בקלות אני מוותר לעצמי.
זה נוח לי, קל לי לברוח ולא להתמודד
קל לי לא לקחת אחריות על המעשים על הבחירות.
אני מתחרט עליהן, על השגויות
והיו כאלו את זה אני יכול להבטיח לכם.
אני מתחרט כי הייתי חייב לטעות לעצמי ולאחרים
הייתי חייב לשגות כדי להבין את מושג הפסד
כדי להבין את מחירה של אהבה.
נכון יש מחיר לכל דבר, גם אובדן הוא מחיר,
ואולי אבדתי אהבת אמת בגלל בריחה,
בריחה אחת יותר מדי.

אלו החיים שלי, אפשר לבכות עליהם או לצחוק איתם
כן לחיים יש יכולת מעניינת ללמד אותנו על החיים
ומה שהם מכילים, אתה לא תמיד מבין מהם החיים
עד שאתה מאבד את הכל ונשאר עם התחושה שיש
דברים שלעולם לא ישתנו.
אז כן, אני רוקד את ריקוד החיים בכל יום בכל רגע
מסתבך אבל ממשיך, נושך את השפתיים בשעת כאב
אבל לפחות ממשיך ללכת. הגוף כואב אבל לפחות
אחרי הרבה זמן מתחיל להיות שלם,
זה מדהים שצריך לסבול כדי להיות שלמים, שלמים
עם הבחירות ואם הטעויות.
אז היום אני רוקד, אני מודה בחצי חיוך שאני רקדן גרוע
נראה שאולי אני חסר תקנה אבל למי אכפת.
אני רוקד בשבילי בשביל החיים, בשביל אותו חיוך
אני רוקד בשבילי ולא בשביל האחרים
אז מה זה משנה אם נולדתי אם רגליים שמאליות
אז אני כבד, אבל רוקד, אז אני כבד ולוקח את הדברים
לאט, אבל מי ממהר. לא אני
אז ממשיך לרקוד, רוקד לאט, רוקד עם הלב
והעיקר לזכור אין מה להפסיד אם מנסים
את ריקוד החיים.