האם נגזר עלינו להעביר את שהותינו על פני עולם זה בחיפוש
המתמיד אחר דבר שמחוץ להישג ידינו?! מדוע אין אנו יודעים
להסתפק במה שיש לנו? מדוע צריך תמיד לשאוף ליותר? גם כשהמחיר
הוא כבד.
בעולם הזה הכל כל כך שברירי, רגעי, שום רגע לא חוזר על עצמו,
אך למרות כל אלו נראה שאין רגע חדש וכי שום דבר אינו מתחדש
באמת.
אנו חיים במציאות אבסורדית ומנסים לעשות אותה רציונלית, דברים
לא קורים מסיבה כלשהי הם פשוט קורים, ואנו, עבדים של הנסיבות,
מעצבים את חיינו לפי רגעים אלו.
התודעה היא הברכה והקללה של האדם. התודעה צופנת בחיכה שקרים
המתגלים, הבנה של תהליכים, יכולת לקרוא אנשים כמי שהם באמת.
מצד אחד, אדם עם תודעה גבוהה הינו מודע למציאות הסובבת אותו.
אין הוא חי באשלייה של חיים. הוא מודע היטב למקום בו הוא חי
ומנהל את חייו בהתאם.
ועל כן אני מעדיפה לבחור באפשרות אחרת. החולמים, אלו אשר
מתעלמים מהתודעה, ערים לקיומה אך בוחרים ברגעים מסוימים להתעלם
ממנה, הם אלו האומנותיים, הם אלו המעזים ללכת כנגד הנורמות
החברתיות, המעזים לשבור את המציאות.
ייתכן ולא תמצאו ולו נקודה הגיונית אחת בדברים אלו, ייתכן
ותתחברו אליהם ותרגישו כי יש עוד אדם בעולם שמנסה לשרוד כנגד
השפיות, אני רק יכולה להגיד שאין הגיון, אין קו הגיוני אחד
רציף, אנו עוברים ממחשבה למחשבה כהרף עין.
מקווה שתעברו איתי למחשבה הבאה... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.