מתבונן עליה מהצד.
מה אני רואה?
בן אדם.
זה פעם ראשונה בחיים שלי, אני לא בודק, משווה, לא מקטלג
שינויים מינוריים באינטונציה, לא מצליב גרסאות בראש. אומר לה
על דברים שלא מסתדרים לי , לא שואל - אפילו שמאוד מעניין אותי.
מעניין אותי לראות מה קורה בקשר שלה עם אהוב לבה, אבל אני לא
שואל.
בהרגשה זה מרגיש כמו: אני הולך ומאבד אחיזה בקשר.
היא חיה לצדי, לא בתוכי.
היא מחליטה דברים, ללא התערבות שלי.
אני מחליט דברים, ללא התערבות שלה. מעדכנים אחד את השני
בתוצאות.

אנחנו חיים בסרט,
אבל מתישהו בזמן הסרט ייגמר.
האורות ידלקו, כי עבורי וגם עבורה.